מאגר סיפורי מורשת

שמי אביעד אור, אני בן 11 גר בקיבוץ יפעת ההורים שלי נולדו בארץ. אני בחרתי לראיין את סבא שלי ששמו טוב עודי אבא של אמא סבא שלי, כיום הוא בן 73, וכך הוא מספר:

"נולדתי בתימן להורי שמחה ושמעון עודי, יש לי 8 אחים: ששה בנים ושתי בנות כשהייתי בן שנתיים הורי החליטו לעלות לארץ ישראל ארץ הקודש. יהודי תימן היו שומרי מסורת כשנודע להם שאפשר לעלות לארץ ישראל הם עשו זאת ברצון. הלכנו ברגל כמה ימים עד שהגענו לעיר שנקראת עדן. בשדה תעופה שבעדן העלו אותנו למטוסים וטסנו לארץ ישראל. העליה הזאת נקראת "כנפי נשרים" . נחתנו בארץ העבירו אותנו למחנות עולים בעיר שנקראת "עתלית". אבא שמעון עבד בסלילת כבישים בצמח ובעוד עיירות. משם הועברנו לעפולה עלית איפה שאנחנו גרים היום. אני למדתי בבית ספר בעפולה עלית.

סבא טובי עם אבא שלו (שמעון ז"ל)

בגיל 13 בכיתה ח' הלכתי לנוער העובד ללמוד מקצוע. המקצוע שלמדתי היה מכונאות רכב. הפנו אותי למוסך במזרע ושם עבדתי כנער עובד ולמדתי בבית ספר "עמל".

סבא במוסך לתיקון טרקטורים במזרע

המתכונת היתה 5 ימים במוסך ויום אחד בלימודים מסלול 5:1. עבדתי במשך שלוש שנים. חבר ראה שאני חרוץ ומסור לעבודה והציע לי לעבור למכונאות טקסטיל ב"וולטקס", ואכן מהר מאוד התקבלתי למחלקת אריגה. נהייתי מנהל משמרת ומכונאי מוסמך למכונות אריגה.

במפעל זה לא מצאתי רק עבודה מצאתי גם אהבה שם פגשתי את מרים שהיא גם אשתי כיום. ואנחנו נשואים כבר 48 שנה. המפעל נסגר בשנת 1970 ועברתי לעבוד בשירות בתי הסוהר שם הייתי מדריך אסירים לאריגה. אריגה זה היה חלק מהעבודה שהאסירים היו צריכים לעשות. שם גם הייתי מדריך וגם מכונאי למכונות אריגה.

בשנת 1969 התחתנו אני ואשתי מרים ובמשך השנים נולדו לנו ארבעה ילדים: 2 בנים 2 בנות ואז החלטתי בשיתוף עם אשתי שהעבודה בבתי הסוהר מסוכנת למרות שזו היא עבודה חשובה, קיים בה סיכון והפחד של אשתי הביא אותי להחלטה שעלי לעזוב את שרות בתי הסוהר. עזבתי את שרות בתי הסוהר והתקבלתי לחברת עמידר שלימים זו הייתה עבודתי עד שיצאתי לפנסיה.

סבא טוב במפעל האריגה

סבא חייל

סבא וסבתא במפעל האריגה, המפעל בו נפגשו לראשונה

היה לנו בית קטן של חדר עם מטבח קטן שירותים ומקלחת אחרי שנולד בנינו הבכור עברנו לדירה יותר גדולה ושנולדו כל השאר עברנו לבית יותר גדול והשם אנו גרים כיום.

סבא היה שחקן כדורגל בקבוצה בית"ר עפולה

הזוית האישית

שמי אביעד אור, אני בן 11 גר בקיבוץ יפעת ההורים שלי נולדו בארץ. אני בחרתי לראיין את סבא שלי ששמו טוב עודי אבא של אמא סבא שלי, כיום הוא בן 73, ואת סיפור קורותיו שמחתי לתעד.