מאגר סיפורי מורשת

"המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא"

מהמנזר לבני ברק

בשנת 1923 בעקבות פרעות רציחות ומאסרים הצלחתי להבריח את שתי אחיותיי ואחי  לבלגיה , משם הם עברו להתגוררו  בפריס. אחותי הבכירה ניספתה בשואה ושני בניה ניצלו בבית צרפתי, שאימץ אותם. הבכור אדריכל, כשפגשתי אותו בביקורי בפריס, הוא פרץ בזעקות "אמא, אמא"! לאחר שנרגע גילו לו שאני אחות אמו ואני יהודייה. "משמע , שגם אמי הייתה יהודייה? ובכן, מי אני? תהא הוא, אחיו הצעיר נשא את בת המשפחה המאמצת. גם הוא בא לראותני דברנו בשפת אילמים, אבל ההבנה הייתה מלאה, לאחר שנלקחה אחותי השנייה למחנה, אימצה שכנה צרפתייה את בתה.

גיסי התחבא כל השנים בכפר וניצל. אחותי חזרה לאחר השחרור במשקל 29 ק"ג. שכבה כשנתיים בבית חולים. הרופאים פקדו עליה ללדת, זה יחזק אותה אמרו, היא ילדה בן. אחותי נפטרה. לאחר מאמצים החזירו את הבת למשפחתה. היא נישאה לפרופסור, שניהם בקרו אצלי בארץ, התאהבו בה שחזרו לביתם בפריז כציונים אדוקים ובתם למדה בבית ספר עברי. אחי היה קומוניסט אדוק, שהה בכלא הגרמני כל שנות הכיבוש. אשתו נספתה ובנותיו מצאו מקלט במנזר. אחי, גילה לאחר השחרור זמן ממושך בבית חולים וכשהחליט החל לחפש את בנותיו. לאחר נדודים רבים הצליח למצוא אותן במנזר. הבת הבכורה שזכרה את אביה הכירה אותות מיד.

אחי יצר איתי קשר עוד בשהותי ברוסיה, הוא רוצה להשתקע במולדת הסוציאליסטית ולהקדיש חייו למענה, כיצד אגלה לו את האמת ויבין שהקומוניזם הקיים עכשיו ברוסיה אינו דומה כלל לאידיאל שבליבו?

שלחתי לו מכתב בשפת סגי-נהור כולו רמזים: אחי היקר, אתה שואל על משפחת לחמן כולם מתו. גורל זה פקד גם את הצוקרמנים ואת הפליישמנים (בשר). גם השיכמנים (נעל) נדדו למרחקים. בנוסח זה תיארתי לו את כל המצב אצלנו. לו נפל מכתב זה בידי הצנזור היה לי מר מאוד.

המכתב הגיע לאחי, הוא נתמלא זעם, אחות כזו אין הוא רוצה להכיר עוד! חלפו שנים, בתו הבכירה נישאה לאיש. כשעליתי ארצה כתבתי לאחי ולאחותי את כל האמת, ללא רמזים וחידות. הזמנתי את אחי לבקר אצלנו בארץ ביחד עם בתו הצעירה. בתו הצעירה ענתה במקומו: "אין אני מבינה מנין הופיעה דודה שכזו? ומי הם היהודים בכלל? במנזר למדו שהיהודים  הם אנשים חוטאים שונאי ישו ולא יכול להיות שלאביה ישנה אחות יהודייה. ובכלל, מי ביקש אותי לדאוג לה? "

השכנה שכתבה וקראה עבורי את המכתבים בצרפתית, נתמלאה חימה. לחוצפנית שכזו כדאי לענות?

אבל, אני המשכתי את חליפת המכתבים במשך שנתיים תמימות. לבסוף ניצחתי! אחי הגיע לביקור עם בתו, כמובן. היו ויכוחים ארוכים ונוקבים אבל היחס הלבבי של כל בני משפחתי הכריע, הנערה שלא טעמה מעולם חום משפחתי, נקשרה אלינו והסכימה להישאר אצלנו, לאחר שחזר אחי לפריס הצענו לה כל מיני חתנים ראויים אבל, היא דחתה את כולם. "כאלה מטורזנים וחושקיי נשים אינם חסרים בפריס".

לבסוף נקלע בדרכנו בחור מבוגר ממנה, ממשפחה דתית, שהגיע לארץ מסביר ודווקא הוא מצא חן בעיניה. בני משפחתי העלו התנגדויות, "הם משני עולמות שונים", "שידוך זה נדון לכישלון!" בתו של קומוניסט כופר ובחור ירא-שמיים?", אבל היא התעקשה, כן דווקא הוא! בחור זה דרש ממנה רק שלושה דברים קלים, ללכת למקווה, להדליק נרות שבת ולשמור על כשרות. ולזה היא הסכימה. הוא הזמין אותה לשבת לבית הוריו, מנהגיהם ונימוסיהם מצאו חן בעיניה.

יום אחד חזרה אסתר מביקור שבת ופניה נפלו, נבהלתי מה קרה? "הוא אדם חולה" פלטה לבסוף, ראיתי הבוקר שהוא עומד ליד התקע בקיר קושר את ידיו וראשו ברצועות עור, מתרפה כנראה! התאפקתי לא לפרוץ בצחוק והסברנו לה את פשר התפילין.

חגגנו להם חתונה גדולה בבני ברק, שם הם התגוררו והביאו לעולם 4 בנים והיא הפכה לאשה מאמינה ואדוקה. ילדיה כינו אותי סבתא וסלחו לי למרות שלא הייתי לבושה לפי המקובל אצלם.

תשע"ו