מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל, שם תנ"כי שניתן לי על שם הסבתא רבתא שלי, דבר המדגיש את החשיבות שהייתה במשפחתי למתן שמות עבריים. נולדתי בשנת 1942 בעיר חיפה ומטבע הדברים קורות חיי שזורים בהווי הארץ ישראלי של טרום המדינה. ישראל לא הייתה עדיין מדינה עצמאית אלא נתונה תחת המנדט הבריטי. אני זוכרת מתקופה זו את החיילים הבריטים שהסתובבו בחיפה, ואת העוצר שהיו מטילים על העיר מידי פעם. אני גם זוכרת את התושבים הערבים שחיו בעיר ביחד עם היהודים, ואת המעפילים היהודים שבאו מפעם לפעם לחופי חיפה שברחו ממאורעות השואה וניסו להיכנס לארץ ישראל למרות ההתנגדות של הבריטים והערבים.

החיים היו פשוטים בהשוואה להיום, כך גם האוכל והלבוש. חיינו בדירת שני חדרים כשבכל חדר גרה משפחה אחרת שחלקה ביחד מטבח משותף ושירותים משותפים. אחותי אסתר ואני גרנו ביחד עם אבא ואמא בחדר אחד.

אבי הגיע לארץ לפני מלחמת העולם השניה מפולין, כשברח מפני השלטונות הפולנים עקב כך שנחשד בפעילות ציונית. בארץ הצטרף להגנה, והשתתף במלחמת השחרור והיה בין משחררי העיר חיפה. כל משפחתו שנותרה בפולין נכחדה בשואה במחנה השמדה בטרבלינקה.

באותה תקופה באו הרבה מעפילים לחוף חיפה ואבי עם שכנים וחברים היו יורדים לחוף לעזור למעפילים להתחמק מידי החיילים הבריטים. עם ההכרזה ב-כט בנובמבר על הקמת מדינת ישראל הבריטים עזבו את ישראל ובאותו יום באנו לגן שהיה צמוד לבית ספר אליאנס בחיפה וכל הילדים פרצו בצעקות שמחה "מדינה עברית עלייה חופשית!". 

לעיתים היו מטילים עוצר על העיר והאזרחים היו נאלצים להישאר בבתים.

המשכתי את לימודיי בבית הספר היסודי אליאנס ואחר כך בתיכון בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. גרתי עם משפחתי בשכונת הדר בחיפה בסמוך לבית ספר אליאנס בו למדתי. אחרי שעות הלימודים שיחקתי עם חברים בשכונה שהיו גם חברי מבית הספר, אחד המשחקים שאהבנו היה קלאס, קפיצה בחבל, בלורות (גולות), מחניים ומחבואים.

יותר מאוחר עברתי לבית ספר הריאלי בחיפה ושם הצטרפי לשבט הצופים "שבט משוטטי בכרמל". בתקופה זו הרבינו לצאת לטיולים בחיק הטבע ולמחנות עבודה בקיבוצים. גם בבית הספר וגם בתנועת הצופים הדגישו מאוד את הערכים החברתיים ואת החשיבות של תרומה לחברה.

בצופים התנדבנו ללמד עולים חדשים עברית ובבית הספר עודדו אותנו להתנדב למשימות בבית הספר ובחברת התלמידים. בבית הספר הריאלי הייתה משמעת מאוד חזקה ועונשים היו בצורת הערות והערות חמורות ותלמיד שצבר שלוש הערות חמורות היה מסולק מבית הספר לכמה ימים. בבית הספר הייתה נהוגה תלבושת אחידה – שמלה כחולה לבנות ומכנסי חקי לבנים.

אהבתי בעיקר לצייר וללמוד לימודי אומנות וחברה, בבית הספר היה חדר אומנות גדול והמורה מדז'יני היה מלמד ציור ואומנות. כשהמורים היו נכנסים לכיתה כל התלמידים היו קמים לכבודם. בבית הספר הייתה גם מסעדה והיו לנו בה שיעורי משק בית ובמקביל היה גם בית מלאכה שבו מי שרצה למד נגרות ומלאכה. 

כפי שכבר סיפרתי קודם בני כיתתי ואני בתוכם הצטרפו לתנועת הצופים לשבט "משוטטי בכרמל" בחיפה. ומטבע הדברים רוב הריקודים שרקדנו היו הורה וריקודי עם ישראלים, לפעמים רקדנו במשך שעות רבות. בין הלהקות שהערצנו במיוחד הייתה להקת הנח"ל שאת שיריה הרבינו לשיר. כדאי להזכיר שבתקופה זו לכל חיל בצה"ל הייתה להקה משלו כמו: להקת חייל הים, להקת פיקוד צפון וכולי.

מפעם לפעם גם הלכנו לסרטים בבתי הקולנוע המעטים שהיו בחיפה ולאחר מכן הלכנו בצוותא לאכול פלאפל.

התקשורת ביננו הייתה ישירה מאוד ונהגנו לבקר אחד את השני מבלי להודיע להודיע על כך מראש. מספר הטלפונים היה מועט ולרוב האנשים לא היה טלפון בבית ובטח שלא היו טלפונים ניידים כמו בימינו, וכן היה מקובל לבוא לביקורים הדדיים מבלי להודיע מראש. זה היה מקובל שנשמעת דפיקה בדלת והאורח היה בפתח.

למרות שבני מחזורי מבית הספר הלכו לשרת בנח"ל אני העדפתי להתגייס לצבא ושם שלחו אותי לשרת בחיל הים. שם פגשתי קצין נחמד בשם אריה גבע, שלימים הפך להיות בעלי, הסבא האהוב של יונתן. השרות הצבאי היה אחד המקומות שבהם הכירו בני זוג רבים, שיטות החיזור התבטאו בדרך כלל על ידי כך שהבן היה מזמין את הבת לצאת לבילוי משותף לסרט או תיאטרון. ובאמת היציאה המשותפת הראשונה שלנו ביחד הייתה לתיאטרון חיפה. מאז שהפכנו לבני זוג, בעלי (אז חברי) שגם כן היה בחיל הים, היה בא פעמים רבות להנעים את זמני בזמני המשמרות הרבות שהיו לי בצבא.

נישאנו בשנת 1962 ונולדו לנו בן ובת: דורון אביו של יונתן ושל לימור דודתו. היחסים בין ההורים והילדים היו בעלי משמעת נוקשה יותר, ומטבע הדברים הילדים היו יותר ממושמעים מאשר היום.

זכור לי מקרה משעשע שאבא של יונתן (דורון) ביקר בכותל והשאיר שם פתק שבו כתב שהוא מבקש שמכבי חיפה תנצח ושההורים שלו היו מרוצים ממנו.

הבילוי המשפחתי המשותף היה בעיקר בסופי שבוע שבו נהגנו להיפגש יחד עם חברים ולטייל ביערות הכרמל ולערוך פיקניק משותף.