מאגר סיפורי מורשת

סבי היה יהודי עני וירא שמים שפרנס בקושי משפחה בת שבעה ילדים ממקצוע הסנדלרות, וחי בצ'נסטוכובה שבפולין.

הבנים מתוך שידעו עוני נעשו עצמאיים ביותר כבר בגיל צעיר וברגע שקנו לעצמם מקצוע-עזבו את הבית. חלקם נשארו בפולין ואחדים,שלושה מהם , עלו לארץ ישראל שנקראה אז פלסטינה.

משנותרו הוא ורציה אשתו לבדם חשב סבי לעשות כמעשה הרבים באותו זמן ולחפש את מזלו באמריקה. הוא מכר את המעט שהיה לו וקנה כרטיס יחיד באוניה לניו יורק, מקום שהיו לו קרובי משפחה כשהוא משאיר את אשתו בפולין בהבטחה לחזור ולהביא אותה אליו.

כשהגיע לניו יורק ונחקר ע"י שלטונות ההגירה לאן מועדות פניו ואם יש לו קרובים בארצות הברית הוא מסר את שמו וכתובתו של בן הדוד שלו. ובן הדוד משנשאל אם הוא מכיר את סבי התכחש לו ואמר שאינו מכיר אדם בשם יצחק פריטג. וכך הוחזר סבי עוד באותה אוניה לפולין. על סיפון האוניה ישב סבי ובכה את נשמתו. העלבון היה גדול,החלום התנפץ והתקווה אזלה וכך ישב שעות וימים ובכה בלי סוף.

והנה נגש אליו מישהו שראה אותו בוכה בלי סוף ושאל: "מה לך יהודי בוכה כל כך,מה קרה לך? מאין אתה ?" וסבי מספר לו. אומר לו אותו מישהו: "ומה היית רוצה לעשות עכשיו?" וסבי עונה לו:"יש לי רק אפשרות אחת, ללכת לפלסטינה שם יש לי בנים". ואמר לו האיש: "כשתבוא לעירך תיגש לבנק (מסוים) ושם יחכו לך קצת כסף וכרטיסי נסיעה לפלסטינה לך ולאשתך. וכך היה. בא סבי לצ'נסטוכובה הלך לבנק וקיבל את מה שהובטח לו ועלה באוניה לארץ ישראל.

ואכן זה היה ממש נס. הכסף,הכרטיסים-הכל אמת. סבי גם הופתע מאוד לשמוע את פקיד הבנק מתייחס אליו בכבוד : "אדוני" ועוד פעם "אדוני" "ולא כל יום מקבל אדם צ'קים כאלה". וזאת עליכם לדעת, על הצ'קים התנוססה לא אחרת אלא חתימתו של הנדיב הידוע הלא הוא אדמונד בנימין דה רוטשילד.

והעיקר: סבי עלה לארץ ישראל.