מאגר סיפורי מורשת

שמי משה, נולדתי ברומניה ביאשי בשנת 1949. הוריי הגישו מסמכים מספר פעמים לרשויות כדי לעלות לישראל ולא אישרו להם. לבסוף, בשנת 1961, אישרו להם את העלייה, אך בשל סיכסוך בין ממשלת רומניה וישראל עיכבו לנו את העלייה עד שנת 1962, בדיוק לפני פסח.

בתקופה בה שהינו ברומניה וחיכינו לאישורי העלייה, אבי חלה בדלקת ריאות ומאחר ולא ניתן שם טיפול מותאם, דלקת הריאות התפתחה לשחפת, שזו מחלה מאוד קשה. כשהגענו לארץ לקחו את אבא לבית חולים מהמטוס ואותי ואת אימא שלי לקריית ים. מאחר ואימא היתה צריכה להיות עם אבא בבית חולים, העבירו אותי באמצעות עליית הנוער לקיבוץ להבות הבשן.

כבן יחיד במשפחה הייתי מאוד מפונק, ופתאום מצאתי את עצמי לבד עם עוד שלושים ילדים. היה לי מאוד קשה וכל הזמן בראש שלי היתה געגוע להוריי ומצד שני הייתי הילד הכי קטן בקבוצה והילדים התנכלו לי. עם הזמן, למדתי איך להסתדר ונעזרתי מאוד במשפחה המאמצת שלי בקיבוץ, שאני בקשר  איתם עד היום. באותה תקופה היתה מתיחות בין סוריה לישראל וירו על הקיבוץ מספר פעמים וזה גרם לפחד, כי לא היינו  רגילים לזה והוריי היו מאוד מודאגים.

לפני כמה שנים היה מפגש לציון חמישים שנה לאותה התקופה בקיבוץ. המפגש היה מאוד מרגש וכל אחד סיפר איך הוא הרגיש בתקופה שלו בקיבוץ. אני סיפרתי להם שהייתי איתם, אבל הראש שלי היה עם ההורים שלי וההתנהגות  שלהם היתה מתנכלת אליי כילד. הם היו בהלם כי אף אחד לא חשב שהם פוגע במישהו, אבל אני עד היום לא יכול לשכוח את התקופה הזו.

הזוית האישית

שוהם: סבא שלי ואני נמצאים לרוב הרבה ביחד, אבל התכנית הזו יותר חברה בנינו. אני לומד ממנו, הוא לומד ממני ובגלל ששנינו לומדים אחד מהשני אז אנחנו נשכרים בדברים חדשים.