מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי רונה נולדה במצרים בשנת 1954.

לסבתא היו חיים מאוד טובים במצרים. הוריה היו אנשים עמידים מאוד. סבתא סיפרה לי שתמיד היה להם מה שהיו צריכים. לא חסר להם מאומה ויותר מכך. היו לה בגדים יפים, בובות וצעצועים שונים. למרות מעמדם הגבוה, החליט אביה, סבא דוד, לעלות לארץ.

סבתא עלתה לארץ ישראל ממצרים עם הוריה בשנת 1957. העלייה הייתה דרך צרפת ואיטליה באניית נוסעים. היה בהתחלה קושי לילדה צעירה בארץ צעירה ללא ידע בשפה העברית. בבית היא דיברה צרפתית עם הוריה, אבל לאט לאט למדה את השפה העברית והתחברה לילדים בגן.

סבתא והוריה התגוררו במעברה בקריית אתא במשך 4 שנים. לאחר מכן עברו לבניין קומות בקריית אתא. סבתא למדה בבית ספר "לוחמי הגיטאות" עד כיתה ח' לאחר מכן למדה בבית ספר "רוגוזין" במגמת מזכירות.

בגיל 18 התגייסה לשרות חובה בצה"ל והיתה נהגת בבסיס חיל האויר בתל נוף. לאחר השירות התחתנה עם סבא יעקב והם קנו דירה בקריית אתא. שנה לאחר מכן נולד הדוד שלי שגיא ולאחר מכן נולד כפיר שזה אבא שלי. לאחר שש שנים נולדה עדי דודתי.

כשסבתא הייתה בת 28, היא נסעה לאפריקה. היא הצטרפה לסבא יעקב שעבד שם. היא נסעה יחד עם כל המשפחה והם גרו בניגריה במשך שנה.

 סבתא בניגריה

סבתא עבדה בחברת ביטוח "הראל" במחלקה של שמאות רכב. התחביבים של סבתא בעיקר הם מוזיקה ושירים.

הזוית האישית

דוד פישר מביא את סיפורה של סבתא רונה.