מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה ידגר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי: נולדתי בפרס (איראן) בשנת 1934. נולדתי בעיר לא גדולה, בעיירה קטנה, קראו לה ביג'ר. עיירה זו נמצאת סמוך לגבול עיראק. היו לנו שם בית גדול וחווה גדולה, הייתה לנו חצר גדולה ובביתנו היו ארבעה חדרים. הייתה לנו מרפסת ארוכה וגדולה. ההורים שלי היו דתיים מאוד והקפידו על שמירת שבת ומצוות. היינו אוכלים רק אוכל כשר. בבית היה לנו מטבח גדול, שם אמי הייתה מבשלת את הארוחות. דיברנו פרסית וארמית. את הבגדים כיבסנו ביד בחצר האחורית של הבית. היינו הולכים בשבת לבית הכנסת וכשהיינו חוזרים מבית הכנסת היינו אוכלים ארוחת השבת. כדי שידעו שאנחנו יהודים היינו הולכים לבית הכנסת. ביום יום היינו הולכים לבית הספר. בית הספר היה במרכז העיירה. לא היו לנו אוטובוסים, הלכנו לבית ספר ברגל. שמות בני המשפחה: אבא רבי, אימא אסתר. אחים – הבכור: אברהם, השנייה: אחות ושמה מלכה, השלישי: ציון, הרביעי: חליל, ואני בן הזקונים. המאכלים שהיינו אוכלים: גונדי, מרק, אורז, תפוחי אדמה.

אבא שלי נפטר ביום שבת. הוא לא הרגיש טוב, אז הלכנו להביא רופא ועד שהרופא בא, אבא נפטר מדלקת ריאות. היו לי עשרה חברים טובים, גרתי בשכונה של יהודים. הייתה לנו מכולת כשרה ליד הבית. אחי ציון עלה לארץ לפניי. אני עליתי לישראל בשנת 1950 עם אימא שלי, אחי אברהם ואחותי מלכה. אחי חליל נשאר באיראן ועלה לארץ רק אחרי עליית חומייני לשלטון.

אני ובתיה נפגשנו בפרס. עלינו יחד לישראל כנערים בעליית הנוער בתנועת החלוץ. בתחילה גרנו בקיבוץ נען, אני התגייסתי לצה"ל בגיל 17 לחטיבת גולני. בתקופת שירותי הצבאי השתתפתי במבצע סיני, ובהמשך כחייל מילואים במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. לאחר שירותי הצבאי עברנו לגור בגינוסר, שם נישאנו וכעבור זמן עברנו לגור במושב ארבל. בארבל היה לנו דיר גדול מאוד ורפת פרות, הייתי חולב עם אשתי את הפרות ואת הכבשים, ועבדנו קשה. אני גם עבדתי עם הכבשים במרעה. היה לנו משק גדול.

יש לנו ארבע בנות ובן אחד. אחת מבנותיי גרה היום בהולנד, וברוך השם יש לי נכדים ונינים.

אני בשירותי הצבאי

הזוית האישית

התרגשנו מאוד לשמוע משלמה סיפורים על עברו. נהנינו להיות בחברתו.