מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מרי מזרחי על שם חיבה של סבתא שלי: מירי. התחתנתי והתגרשתי ולכן שמרתי את שם המשפחה המקורי שלי: מזרחי. נולדתי בטורקיה, בעיר איסטנבול בשנת 1945. הייתי בת יחידה במשפחה.

בטורקיה לא היו גנים ובבית הספר למדתי בבני ברית, בית ספר יהודי. היו לוקחים אותי לבית הספר והיתה לי שומרת בכניסה לבית. למדתי בבני ברית תיכון שנה ועליתי לארץ. עליתי מטורקיה בחודש מרץ שנת 1957 כשהייתי בת 11 יחד עם ההורים וסבתא מצד האבא. היה קשה להתאקלם עד הבת מצווה. אבא שלי בחר שנגור בתל אביב. בת המצווה שלי זכור לי כארוע משמח ומשמעותי, שם הכרתי עוד חברות וזאת היתה ההתאקלמות שלי בארץ. בארץ גרנו בחדר וחצי עשוי אבן וזכור לי שהייתי מייצרת בגדים לבובות, אהבתי לצייר, להכין בובות מקרטון וללכת לקולנוע. המאכל המיוחד שאהבתי לאכול בחגים הוא קציצות פרסה. אהבתי ללכת לצופים בילדותי ושם נהגנו לשיר שירים כמו "הבה נגילה" "סימונה". כיום אני נוהגת לשיר שירים אלו בשירה בציבור וזוכרת מילה במילה.

יש לי בן אחד, שתי בנות, שמונה נכדים ונין אחד. תדירות הביקורים של הנכדים הוא כפעם בשבוע. הילדים מבקרים פעם בשבוע-שבועיים אך אנחנו מדברים כל יום בטלפון. סדר היום שלי מתחיל בארוחת בוקר, לקיחת כדורים, טיול והולכת למועדון לשחק קלפים. כיום יש לי זמן להסתובב בקניון עם חברות ולשבת במסעדות.

לקובץ התיעוד המלא: 

הזוית האישית

מרי מזרחי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי התלמידה לינוי בסלאל. התכנית נערכה בביה״ס בית וגן דרכא בבת ים, התשע״ט.