מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל נחשון, נולדתי בתאריך 14.11.1944 באיסטנבול שבטורקיה. עליתי לארץ בגיל 4. אני זוכרת שהפלגנו באונייה שהביאה עוד עולים ארצה. כילדה זכור לי שההפלגה לא הייתה פשוטה, אנשים חלו והיה מאוד צפוף.

עם הוריי במהלך המסע

עם הגיענו ארצה העבירו את העולים החדשים למחנות אוהלים בנתניה וכל משפחה קיבלה אוהל. נתנו לנו מיטות וסיפקו לנו אוכל. לאחר מספר חודשים במהלכם שהינו בב'תי האוהלים' היינו אמורים לעבור לדרום הארץ, אך אבא שלי לא הסכים והוא רצה לא רצה לגור באף מקום אחר, אלא רק בירושלים.

אנשי הסוכנות הורידו אותנו בכניסה לירושלים בחצות הלילה עם כל החפצים שלנו והשאירו אותנו לנפשנו. נאלצנו לישון תחת כיפת השמים. התמקמנו ליד אנדרטת אלנבי בכניסה לעיר. בבוקר לקחנו את החפצים שלנו והתמקמנו בבית נטוש בליפתא עילית שהיה של ערבים שברחו מהבתים במלחמה. כילדה לא היו לי קשיים מיוחדים אך עבור הוריי הקליטה בארץ לא הייתה קלה. עלינו לארץ מכיוון שאבא היה מאוד ציוני ורצה לגור בירושלים שהיא עיר הקודש.

ירושלים שלי היא ילדותי המוקדמת בשכונת ליפתא (מי נפתוח), בביקורים שהיינו עושים בשבת בבוקר בחצר של "בית חינוך עיוורים" אצל אברהם האקורדיוניסט העיוור שהיה מנגן עבורנו. בהמשך טיילנו רגלית לעמק ליפתא, למעיין ממנו שתינו את מימיו הצלולים והזכים. קטפנו פירות כמו סברס, תאנים, ושזיפים ונחנו תחת העצים ונמנמנו בצילם. כל זה ממש העלה בזיכרוני ביטוי מן המקרא: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

זיכרונות מבית הספר

למדתי בבית הספר "נחשון" בירושלים (ליד גשר המיתרים של היום). בית הספר לא היה מבנה מיוחד אלא הוא היה בניין רגיל, הכיתות לא היו משוכללות כמו היום ולא היו לנו שומרים. למדנו אנגלית, ערבית, חשבון, תנ"ך וזמרה, המקצוע האהוב עלי היה ספרות. הייתה לנו תלבושת אחידה עם סמל. אחרי הלימודים בבית הספר הלכנו הביתה, כי לא היו עיסוקים מיוחדים. אחת מהמורות של בית הספר, שהייתה מאוד אהובה עליי בשם לוי אסתר ולימדה עברית, הייתה חברה באצ"ל, נלחמה במלחמת השחרור ונפצעה קשה. מתוך סיפוריה היפים על ירושלים והמלחמות למדתי לאהוב את העיר.

סיפור שחרור ירושלים

סבא של מאיה, יעקב נחשון ז"ל, נלחם במלחמת ששת הימים בירושלים. הוא היה מפקד טנק ונלחם בגזרת צור באחר וארמון הנציב. על כך קיבל אות הוקרה ממפקדו הישיר.

אות ההוקרה של יעקב נחשון ז"ל

חפץ מיוחד שעובר במשפחה

בטורקיה לא הייתה אפשרות להתרחץ בבית. לכן פעם בשבוע, ביום שהיה מיועד לרחצת נשים, כל הנשים במשפחה – ילדות ואימהות – היו הולכות לבית המרחץ. ואז הן היו לוקחות איתן את החפץ שבו השתמשו בעת הרחצה. הוא עשוי מנחושת ועליו חריטות. הוא הגיע לידי בירושה מאימא שלי, והוא בן 80 שנה לערך.

קערית הרחצה מטורקיה

הזוית האישית

סבתא: היה נחמד להשתתף בתכנית , זה יצר בנינו קשר יותר הדוק.

מאיה: נהניתי בכל מפגש של התכנית, והכרתי את תולדות חייה של סבתא.