מאגר סיפורי מורשת

החיים בילדותי בארגנטינה

שלום קוראים לי הילדה נולדתי בעיר מנדוסה שבארגנטינה. מנדוסה היא אחת הערים הגדולות בארגנטינה גודלה הוא כשל תל-אביב, זה טירוף!!! הילדות לא הייתה קשה כל כך.הייתה רק בעיה אחת הייתה, המצב הכלכלי בביתנו לא היה טוב, למרות שחיינו בצניעות ולא היינו צריכים כלום המצב הכלכלי הכללי לא היה טוב.

פעם היינו מכבסים בעזרת גיגית מים. לא היה גז וגם היינו מתקלחים רק בימי שישי, פעם בשבוע . פעם היינו צריכים לנקות את החיתולים שנקראו חיתולי בד ולא היו לתינוקות חיתולים חד-פעמיים, בקיצור, הכל ידני.

היו חיים רגילים בקהילה וחגגנו את החגים. למשל, בחג פורים, בקהילה היהודית הייתי אסתר המלכה. כשבגרתי, בגיל חמש עשרה היינו יוצאים לבלות בקבוצה שקראו לה "מכבי".

בילדותי היו לי שכנים טובים כמו אחים! שמם היה מרכוס וליטה, החברות לא עזבה אותנו כבר 70 שנה!!! כיום מרכוס וליטה חיים בארץ (מרכוס בקיבוץ בחן וליטה בנתניה). רציתי לעלות לישראל ולא הרשו לי. יום אחד ביקשתי מאימא שלי לעלות ארצה אך לא קיבלתי אישור.

נישואים וחמישה ילדים איך פגשתי את בעלי? קראו לו איגנסיו. הוא הגיע העירה מעיר הבירה בואנוס איירס. משפחתה של ליטה הכירו לי אותו והבנתי שזאת אהבה ממבט ראשון. למזלי הוא היה יהודי. הוריי תמיד אמרו: "תתחתני רק עם יהודי!". וכך עשיתי. הייתי מורה אך הפסקתי את עבודתי בגלל היריון. נולדו לי חמישה ילדים: מרכוס, חווייר, אנדראה, מרסלה וסינטיה. לאחר כמה עשרות שנים נולדו לי 15 נכדים. חמישה נמצאים בישראל. לצערי, אני נפגשת איתם רק כל שלוש שנים. שנה וחצי לאחר שנולדה נכדתי ה-11 נפטר בעלי ביום האהבה, 14/2/2010.

הזוית האישית

נכד ניר: נהניתי מאד, גיליתי המון דברים חדשים על סבתא ועל אנשים אחרים.

סבתא הילדה: היה מאוד מעניין ומעשיר. למדתי הרבה על חיים של יהודים במדינות אחרות ונהניתי לבלות עם הנכד שלי.