מאגר סיפורי מורשת

סבתא רוחלה מספרת על אביה, הסבא רבא שלי

 

אבי יעקב צילינסקי הסבא רבא של גאיה נכדתי גדל בקלן שבגרמניה.הצטרף בנעוריו למועדון הספורט "מכבי" שבקלן, בענף האגרוף. 

 

כספורטאי מצטיין בנבחרת האולימפית, נבחר להתמודד מול מתמודד גרמני, "ארי טהור". לפני העלייה  לזירה, קיבל הוראה לתת לגרמני הארי לנצח והסיבה יהודי לא מנצח גרמני. אבי גמר אומר להראות לכולם שיהודי יודע להילחם וגם לנצח, לא ויתר והביס את הגרמני בנוק אאוט!. 

 

היהודים באולם קמו, שרקו ומחאו כף. הגרמנים היו בהלם…בחדר ההלבשה לחש לאבי, יעקב, חבר גרמני שלא יעז  לחזור הביתה לאחר הניצחון כי סכנה נשקפת לחייו בעקבות מעשהו. אבי עלה על הרכבת הראשונה שמצא והגיע לבלגיה. משם עבר לפריז ועם עוד עשרות יהודים שהתרכזו שם, חיכו להזדמנות הראשונה להגיע לפלשתינה היא ארץ ישראל. 

 

בארץ שלטו אז האנגלים מה שנקרא "המנדט הבריטי".  כשהגיעו ארצה עם האנייה, היא עגנה בנמל יפו שם ירד ממנה אבי והלך ברגל בארץ אותה לא הכיר ושוטט עד שהגיע לרחוב הרצל בדרום תל אביב. קורת גג סבא מצא ב"בית עולים" ברחוב הקונגרס פינת הרצל בתל אביב, יחד עם עוד הרבה עולים שהיו באותו מצב אשר הגיעו לבד לארץ החדשה. נוצרו שם חברויות וחיי חברה תוססים שנמשכו לאורך עשרות שנים.

 

כשהגיעו הוריו של אבי מגרמניה לארץ, השתכנה כל המשפחה בת 7 נפשות, בדירה קטנטנה ברחוב הקישון בתל אביב. הבת הבכורה, אחותו של אבי שהייתה נשואה, נשארה בגרמניה כי בעלה סירב לעלות ארצה. שניהם נספו בשואה ושתי בנותיהן שהוברחו למנזר, שם שהו עד קום המדינה, יצאו מגרמניה ועלו ארצה גם הן.      

 

אמי פרידה ויזל, הסבתא רבתא של נכדתי גאיה, גדלה בצ'כוסלובקיה (צ'כיה וסלובקיה היו באותם זמנם מדינה אחת), במשפחה שומרת מסורת. אביה , אפרים, הסבא שלי, היה סוחר אמיד. באחת מנסיעותיו הרבות הוא שמע נאום של זאב ז'בוטינסקי בכיכר העיר. הוא הוקסם והשתכנע כי מקומם של היהודים הוא בארץ ישראל. התוצאה סבא אפרים הודיע לבני המשפחה המופתעים שהוא נוסע לארץ ישראל וכשיסתדר שם, יבקש אותם להגיע בעקבותיו. הוא גם שכנע את אחיו, ברוך, להצטרף אליו למסע שלקח ימים רבים.  

 

הם הגיעו לנמל יפו ושכרו חדר בשכונת פלורנטין בתל אביב הגובלת עם יפו. התנאים הקשים וחום הכבד גרמו לברוך, האח, לחזור לצ'כוסלובקיה ולספר שם שאפרים כנראה קיבל מכת שמש והשתבשה דעתו וזו כנראה הסיבה שנשאר בארץ ישראל, במדבר הלוהט הזה. לעומתו, סבי  אפרים, התלהב מהפתיחות ומההרגשה להיות יהודי חופשי בארצו והעדליידע שנערכה בת"א, שכנעה אותו סופית לכתוב לסבתא תרצה, אשתו, למכור את כל רכושם בצ'כוסלובקיה ולקנות בזה סרטיפיקטים (ויזה – אישורי כניסה מטעם ממשלת המנדט הבריטי להיכנס לא"י).

 

בשנת 1934 התאחדה המשפחה סבי אפרים וסבתי תרצה, עם שבעת ילדיהם בדירה ברחוב מזרחי ב' 8 (היום רחוב יאיר שטרן) בשכונת פלורנטין בת"א.  מעטים מבני המשפחה המורחבת שנותרו מאחור בצ'כוסלובקיה ניצלו מידי הגרמנים, ביניהם גם בן הדוד אלי ויזל, הסופר וחתן פרס נובל. רובם נספו בשואה, ביניהם האח של סבי, ברוך, שחזר כזכור, לצ'כוסלובקיה.  בדומה לרוב המשפחות באותה תקופה, התנהלו חיי משפחת ויזל בצפיפות בדירה הקטנה בשכונת פלורנטין, תוך הסתפקות במועט שלא היה דומה ולו במעט, לחיי הרווחה שחיו בחו"ל.

הורי, יעקב ופרידה צילינסקי הכירו בשכונה שבה גרו שכונת פלורנטין בת"א. החתונה נערכה על גג הבניין שבו גרה משפחת ויזל, משפחת אמי. היה ערב קיץ חם, כל השכנים בבניין, חברים ובני משפחה השתתפו בשמחה.  היה שמח למרות שהייתה האפלה (חשוך ואפל בגלל המלחמה).

 

על גג בניין זה לימים, בשנת 1942, נרצח בירייה בידי הבולשת הבריטית  אברהם שטרן הוא יאיר, שהיה פעיל בהגנה, באצ"ל ומפקד הלחי. היום קיים בבניין מוזאון לח"י שנקרא גם "בית יאיר". המרצפות במוזיאון הן המרצפות שהיו בבית סבי וסבתי.

 

אני הצברית, נולדתי בזמן המנדט, בת"א בבית החולים ליולדות ע"ש פרויד, ברחוב יהודה הלוי 9. 

 

הורי ואני גרנו ברחוב החלוצים בת"א, ליד כיכר המושבות 4 משפחות ב- 4 חדרים, עם מטבח ושירותים משותפים לכולם. עברנו לשכונת שפירא, לדירה "מרווחת" של 2 חדרים שם נולדו שתיים מאחיותיי.

 

את מלחמת העצמאות הרגשנו היטב בחיי היומיום. כל הדירות בבניין ספגו יריות שנורו מהמסגד באבו כביר. אחותי ואני ניצלנו בנס כשכדור חדר את הקיר ונחת ביני לבין אחותי, בעודנו ישנות והטיח כיסה את פנינו. בת שש הייתי כשעברנו לר"ג עיר הגנים.  עברו עלי שנים יפות של ילדות, נעורים ובגרות. ברמת גן גם נולדו בנותיי עינת ותמר ולאחר מלחמת יום כיפור טסנו לארה"ב. כמעט חמש שנים שהינו שם.

עם החזרה, לימדתי בבי"ס "המנחיל" בר"ג.

דור צברים שלישי במשפחתנו נולד לעינת, נכדי: עודד, רותם וגאיה. גאיה היא גם המנחה שלי בפרויקט.  בשנת 1986 עברנו להרצליה. אנחנו מרגישים היום שייכות לעיר הזו. השתלבנו בהצלחה בעבודה ובחיי החברה והקהילה. העבודה שלי כמורה בבי"ס וייצמן בהרצליה נתנה ונותנת לי הרגשה שתרמתי לחינוך ולהרחבת הדעת ובתוך כך נתתי כלים לחיים  לדור העתיד.

 

אסיים בתודה לגאיה נכדתי שרצתה וחלקה איתי את הפרויקט היפה והמרגש הזה – הקשר הרב דורי.

אוהבת מאוד,

סבתא רוחלה.