מאגר סיפורי מורשת

עליתי לארץ בגיל שנתיים, בשנת 1957. הרבה זיכרונות מגיל שנתיים אני לא זוכרת הרבה, מה שאני זוכרת שגדלתי בבית של הורים ניצולי שואה מה שמעיד על אורך החיים.

להוריי היה מאוד קשה לזרוק דברים כי הם כל הזמן חשבו שלא יהיה להם.

בבית היה תמיד המון אוכל שלא יחסר אף פעם, והדבר שהכי חרוט בזיכרוני שקנו לי נעליים במידה גדולה יותר כדי ל-4 שנים כי לא היה הרבה כסף בבית. כיוון שהנעליים היו גדולות היו שמים לי 2 ספידות (מקטין נעל) וכל שנה היו מורידים לי ספידה. וכשלא היו ספידות להוריד והנעל היתה לוחצת היו חותכים לי את הקצה של הנעל בבוהן. לימים כשגדלתי והייתי עצמאית, הנעליים הפכו לעניין מרכזי שמאז ועד היום אני קונה הרבה נעליים.

כשעלינו לארץ גרנו שנה בקריית גת ולאחר מכן עברנו לכפר חסידים (בצפון).הדבר שנשאר בי טבוע מבית הוריי הוא שיש תמיד הרבה אוכל אצלי בבית ונכדי עומרי יכול להעיד על זה.

הורי תמיד שיתפו אותי בסיפורי השואה, ולי יש סיפור שאמי ספרה לי ושתמיד רודף אותי,והוא שכשלקחו אותם לאושוויץ והכניסו אותם למקלחות בטורים אחד אחרי השני וזה היה מאוד מוזר שלא חזרו מהמקלחות.וכשהגיעה תורה של אמי להתקלח היא ראתה שבמקלחת לא יוצאים מים אלא גז. בזמן שאימי מחכה לתורה בדיוק נגמר הגז וכך היא נצלה ובזכות זה אני חיה היום יש לי ילדים ונכדים מדהימים.

 

סבתא יהודית עם אחיה יהושע ואמה אילנה – התמונה לקוחה מהדרכון