מאגר סיפורי מורשת

בילדותי, נהוג היה לשיר לילדים לפני השינה שיר ערש. אבי ידע לנגן על גיטרה ובתור תושבי קיבוץ גיטרות ומנגינות היו ענין של שגרה. בכל אסיפות החברים בקיבוץ והטכסים, השיר "חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר נוגן. כך יצא, שבמהלך ילדותי השיר הפך לסוג של שיר שכולם יודעים את מילותיו. לא מן הנמנע שהוא הפך להיות שיר הערש שלנו, הילדים.

קישור לשירונט למילות השיר: חורשת האקליפטוס

כשבגרתי מעט והבנתי את מילותיו ואת הסיבה לשמה הוא נכתב, התאהבתי בו יותר. לימים, בכל פעם שאני שומעת את השיר מתנגן (בטעות, ברדיו, בימי זיכרון), עולים בי הזיכרונות, הריחות והרגשות של ילדותי.

הרצון לסיים מלחמה (בילדותי, מלחמת שלום הגליל, 1982), התקווה, הרצון בשורשים (בית), ההתפתחות וההתבגרות של האנשים הקרובים אלי הפכו את מילות השיר לרצון אישי שלי. לזיכרון יש טעם, ריח ורגש. זיכרון השיר הזה משאיר בי את כולם.

נוף ילדותי.

קישור ליוטיוב לשיר שסבתא בחרה – חורשת האקליפטוס

הזוית האישית

מעיין: סבתא שלי בחרה בשיר חורשת האקליפטוס – זיכרון נוף ילדותה.