ככה זה התחיל…
תולדות חייו של סבא חיים רק
ככה
זה התחיל….
ההורים שלי נולדו
בפולין. הורי שרדו את השואה
אבי כפרטיזן ביערות ואמי במחנות עבודה של הנאצים. בסיום
המלחמה נאספו ע"י הסוכנות היהודית והועברו למעון עולים
בגרמניה ושם המתינו לתורם לעלות לארץ ישראל.
כך גם היה עם אבי
שיצא מהיערות ופגש את אנשי הסוכנות היהודית. הורי עלו לארץ
בספינת המעפילים "חנה סנש" בשנת 1948. ההיכרות של הורי
הייתה על ספינת המעפילים בדרך לארץ ישראל. מנמל חיפה הועברו
למחנה אוהלים ברעננה, אבי גויס לצבא, ובסיום מלחמת העצמאות חזר
למחנה האוהלים.
בשנת 1949, הורי התחתנו בתל-אביב. אני נולדתי בת"א
לפני 65 שנים בשנת 1950. בחורף של אותה שנה
ירד שלג בת"א. מדינת ישראל הייתה
רק בת שנתיים.
שנות ילדותי
בת"א של שנות ה-50
המשפחה שלי, הורי, סבתא לאה (סבתי מצד אמי) והדודים לא נפרדו והחליטו לגור סמוכים האחד לשני. תחילה במחנה אוהלים ברעננה
וכעבור שנה תמורת הלוואה של 50 לירות דאגה הסוכנות היהודית לכל
אלה שהגיעו לארץ וכך קיבלנו מגורים ביפו, בשכונת עג'מי, לא רחוק מנמל יפו שהיה נמל פעיל באותן
השנים.
הבית היה למעשה מבנה
שבמרכזו חצר גדולה עם עץ תות ענק. כל משפחה קיבלה חדר וכך
התחילו הוריי את
חייהם בארץ ישראל. במזל טוב, בתאריך 1/10/1950 נולדתי בבי"ח "אסותא" בתל-אביב. בן בכור להורי
ונכד ראשון במשפחה שנולד בארץ ישראל. הוריי הנרגשים החליטו
לקרוא לי חיים (לזכר סבי שנרצח בשואה) וגם ישראל (נצר ראשון בארץ ישראל). לאחר 5 שנים נולדה לי
אחות. שמה הוא שרה אבל כולנו
קראנו לה "תותי" בגלל אהבתה לעץ התות בחצר…
ובעצם עד היום אנחנו קוראים לה תותי.
כשמלאו לי 6 שנים, עברה משפחתי, הורי וסבתי,
אחותי ואני לצפון תל-אביב. לדירה חדשה שנחשבה באותם
הימים לדירה "מרווחת" 2 חדרים. תל-אביב של שנות ה-50
נבנתה במהירות וליד ביתנו כבר סללו כביש. בתי ספר חדשים נפתחו ובשדרה שליד הבית נפתח "קיוסק". אפשר היה לקנות בקיוסק ארטיק סוכריה על מקל ולשתות גזוז בטעמים שונים. את הקניות ערכנו במכולת השכונתית ואצל הירקן , כי הסופרמרקט שאנחנו מכירים, פשוט עוד לא היה.
המקרר לא היה חשמלי והיה צריך לשים בו קרח כדי לשמור על המצרכים בקירור. עגלת הקרח עברה כל יום ברחוב
והיינו קונים "בלוק קרח". את בלוק הקרח היה המוכר תופס בעזרת מלקחיים מיוחדים עוטף אותו בשק יוטה וכך היינו רצים הביתה לשים במקרר. את החלב קיבלנו כל בוקר
בבקבוקי זכוכית שהחלבן הניח ליד הדלת. את האוכל בבית, בישלה לכולנו סבתא לאה שגרה איתנו ואוכל של סבתות הרי הכי הכי טעים…
בית עוד לא היו מזגנים וגם
לא מדיח כלים. כביסה היו עושים על גג הבית. את הכלים שטפו בידיים ובבית היה מאוורר כדי לקרר
בקיץ ובלילות חמים היינו ישנים על הרצפה
במרפסת ותנורי נפט לחמם בחורף. כדי לברך משפחה וחברים בברכת
"שנה טובה" למשל, היינו שולחים ברכות בתוך מעטפה עם
בול בדואר. ומה עם בילויים? מוזיקה, סרטים ?? טלוויזיה ??? בבית שלנו היה רק מכשיר רדיו ופטיפון. על טלוויזיה לא שמעו עדיין …. ברדיו שידרו חדשות , תכנית
חשובה נקראה "חיפוש קרובים"
(אנשים חיפשו בני משפחה ששרדו את השואה). היו שירים וגם תכניות בידור. כל ערב בשעה 20.00 בדיוק
שודרה תסכית מתח בהמשכים. כמובן שחיכינו כל יום במתח
לפרק הבא… בפטיפון אפשר היה לשמוע
תקליטים שונים, מוזיקה ישראלית,
מוזיקה קלאסית ואפילו שירי חזנות … וכבר נפתחו גם כמה בתי
קולנוע בתל-אביב, כשהמיוחד מביניהם היה קולנוע "גן רינה", שלא היה בו גג וכך, בקיץ, ראינו סרט וגם
את הכוכבים בשמיים…
וספרים ??? נרשמנו לספרייה, (שבעצם הייתה חנות ברחוב), בחרנו ספר ולאחר שסיימנו
לקרוא, החלפנו לספר אחר. כך היה מקובל באותם הימים. הקפידו על שקט בשכונה בין 2-4 אחרי הצהריים, ואז כל ילדי השכונה ירדו לשדרה ולחצרות הבתים שם היינו "מבלים" ומשחקים. שעות של משחקים, כדורגל, משחקי גולות, מחבואים, תופסת, "דג מלוח", חמש אבנים. קיפצנו בחבל, הבנות שיחקו ב"קלאס" ועוד ועוד משחקים. קורקינט בנינו מקרשים והגלגלים ממסבים (קוגלגרים). גם עפיפונים (טיירה) בנינו ממקלות ונייר. צעצועים עשינו לבד כי כסף לא היה.
שנות ילדותי בבית
הספר היסודי
ילדי השכונה שלנו,למדו בבית
הספר "הר נבו" שבו המשמעת הייתה קפדנית. לדוגמא, יום הלימודים התחיל במסדר בוקר והתעמלות ורק לאחר מכן נכנסנו לכיתה וכשהמורה נכנסה כל התלמידים עמדו ובירכו אותה בברכת "בוקר טוב המורה
" ורק באישורה התיישבנו. שעור חקלאות עבדנו בגינת בית הספר וגידלנו ירקות. שיעורי הספורט הם היו נהדרים, בחצר בית הספר או באולם הספורט,
בתלבושת אחידה ובתרגילי סדר..
לאחר הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל ביום שישי ה'
באייר תש"ח, נבחר דוד בן-גוריון (גרין) לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. באותה שנה בשנת 1949 הוקמה גם הממשלה הראשונה וגם הכנסת הראשונה. ראש
הממשלה, דוד בן-גוריון הודיע בכנסת כי ירושלים היא
בירת הנצח של ישראל "לב ליבה של מדינת ישראל
". בשנת 1949 נבחר לנשיא הראשון של מדינת ישראל ד"ר חיים וייצמן, מדען ומנהיג התנועה הציונית. ד"ר חיים וייצמן שימש
כנשיא המדינה עד שנת 1952. אחריו נבחר יצחק בן-צבי. חבר
בכנסת הראשונה והשנייה, מראשי תנועת העבודה וחוקר
היסטוריה.
דברי סיכום שנות
ה-50
שנות ילדותי, שנים של התחלות חדשות מדינת ישראל עדיין מאד צעירה, קולטת עלייה מתפוצות הגולה והעיר תל-אביב נבנית במהירות ונעשית העיר הגדולה …החיים בארץ היו צנועים ופשוטים, ללא טלפון סלולרי, לפני המחשב האישי והמיילים וגם טלוויזיה אין עדיין … היה לנו כיף והיינו
מאושרים, בבית עם המשפחה ועם החברים..
גדלנו יפה, למדנו וגילינו
כל יום דברים חדשים ובחלוף השנים כשאנחנו כבר אנשים מבוגרים וסבים לנכדים, רציתי לשתף אתכם במסע
הזיכרונות שלי מימים אחרים, ימים של ילדות מיוחדת בתל-אביב של שנות החמישים…
תכנית הקשר הרב דורי ופרויקט זה מוקדש לנכדי האהוב, יואב מזור שהיה שותף פעיל וקשוב ושמח לשמוע את הסיפור שלי, של שנות ילדותי.
באהבה,
סבא חיים רק
העשרה
המדור לחיפוש קרובים: "מדור לחיפוש קרובים ולריכוז מענים (במסמכים שיצאו לאור מטעמו באנגלית כונה "search bureau for missing relatives") של הסוכנות היהודית פעל בין השנים 1945 ו-2002, ונועד לסייע לניצולי השואה לאתר קרובים ומכרים שאבדו בזוועות השואה. את המדור ניהלה בתיה אונטרשץ משנת 1972 ועד לסגירתו".
תשע"ו
מילון
"חיפוש קרובים"מדור לחיפוש קרובים ולריכוז מענים (במסמכים שיצאו לאור מטעמו באנגלית כונה "search bureau for missing relatives") של הסוכנות היהודית פעל בין השנים 1945 ו-2002, ונועד לסייע לניצולי השואה לאתר קרובים ומכרים שאבדו בזוועות השואה. את המדור ניהלה בתיה אונטרשץ משנת 1972 ועד לסגירתו.
ציטוטים
”שנות ה-50, שנות ילדותי, מדינת ישראל מאד צעירה , קולטת עלייה מתפוצות הגולה “