מאגר סיפורי מורשת

אמא נולדה באוקראינה ושם הכל התחיל…

כשהיתה בת 6, היא עברה את השואה בגטו טרנסניסטריה, יחד עם אחיה גרישה והוריה. אחותה הנשואה מלכה ילדה, בדרך לגטו, את בנה הבכור ולכן הפרידו אותם משאר המשפחה. אחרי חיפושים רבים אחריהם התברר, שכיוון שהנאצים לא יכלו לנצל אותם ככוח עבודה, רצחו אותם והם קבורים בקבר אחים.

בתקופה זו אמא עבדה, כילדה קטנה, בחיפוש ועזרה לאנשים חלשים וחולים.  כיוון שהיתה ילדה קטנה היא יכלה לעבור דרך חלונות וחללים צרים ולחלוק איתם את מעט האוכל שהיה להם.

אחרי המלחמה, כאשר הם חזרו הביתה, התברר ששישים איש ממשפחתם נספו בשואה, כולל דודים, בני דודים, סבים וסבתות…

כשהם נכנסו הביתה התברר שהאוקראינים, שכניהם וחבריהם "הטובים", בזזו את כל רכושם והרסו חלק גדול מהבית.

כתוצאה מכך הם עברו לרומניה לטרנסילבניה (פגרש) למרגלות הרי האלפים. בעיר זו הם התחברו לקהילה היהודית. אמא התחילה ללמוד, סיימה תיכון ועבדה אצל עורך דין כמתורגמנית ומזכירה כיוון שידעה שש שפות. במסגרת מעורבתה בקהילה היא הכירה את אבא שלי (שמעון) שעבד בהכשרה ואימן את קבוצות היהודים לעלייה לארץ ישראל. אחרי הכרות קצרה הם החליטו להתחתן ולעלות לארץ בשנת 1950. אחרי שהתחתנו, הוא שלח את הוריו ואחותו הגדולה לארץ והם היו אמורים לעלות באונייה, שתבוא אחריהם. התברר שבגלל שליחותו, לא איפשרו לו הרשוית לעלות ארצה. הוא המשיך לעבוד בהתנדבות בקהילה היהודית והיה רואה חשבון ראשי, במפעל חשוב בעיר.

בשנת 1951 נולדתי בבית חולים שהיה שייך למפעל ולעיר. למדתי בגן ובבית ספר יסודי ממלכתי בעיר. אחרי הצהריים היינו הולכים למועדון שהכנו בו שיעורים והיינו בחוגים רבים כמו התעמלות, טניס, רקמה ועוד… בבית הספר הייתי מקובלת ואהובה על ידי המורים, כיוון שהם ידעו שכל עזרה שהם זקוקים לה בבית הספר כמו: צביעת לוחות לימוד, ארגון מסיבות, תיקונים ועוד… היו נהנים ומתבצעים במהירות.

למרות הבקשות הרבות לקבלת אישור עלייה לארץ, סורבנו והשערים ננעלו בפנינו כי שלטונות רומניה לא הרשו ליהודים לעלות ארצה. לכן, הוריי החליטו למצוא דרך עקיפה לעלות ארצה. הם פנו לבני דודים שחיו בברזיל, אהרון וגיטה סם, שעזרו לנו לעזוב את רומנייה לצורך מטרה זו.

בתמונה: אהרון וגיטה

בדרך לברזיל, עצרנו בוינה. שם, פגשנו את נציגי הסוכנות היהודית ועלינו דרכם ארצה. משדה התעופה ישר שלחו אותנו לאילת, אבל בגלל הקושי בהסתגלות לחום הגדול של אילת, לקחנו את מעט הכסף שהיה לנו ומזוודה עם מעט בגדים ונסענו לאחות של אבא שגרה בתל אביב.

בתמונה: אמא שלי – צילי

גרנו אצלה עד שבני הדודים מברזיל הגיעו לביקור בארץ ועזרו לנו לעבור לגור בחולון.

למדתי בבית ספר יסודי ויצמן בחולון מכיתה ג' עד ח'. שם עזרו לי ללמוד את השפה ושם פגשתי את המורה האידיאלית ש"אימצאה" אותי כבת, בשם מיכל קודש. שעזרה לי להשתלב בכיתות ובחברה הישראלית. ובזכותה החלטתי להיות מורה. בכיתה ט' למדתי במחזור האחרון של תיכון לווינסקי למורות. והמשכתי למחזור הראשון של מורים בכירים בלווינסקי.

הזוית האישית

פנינה: זו היתה חוויה חד פעמית, מרגשת ומלמדת! אני ממליצה לכולם להשתתף בתוכנית שכזו!