מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון  ואני סבו של רותם, הלומד בבית ספר "אשלים" אנתרופולוגי, בראשון לציון.

נולדתי בלוב בעיר טריפולי, בשנת 1934. בשם שמעון נקראתי על שם סבי.

שם אמי: שרינה ושם אבי: רחמים. היינו חמישה אחים ואחיות במשפחה. שמותיהם: ליזה, אליהו, יולנדה, רחל. אני החמישי והצעיר ביותר.

עליתי לארץ בשנת 1949, כשהייתי בגיל 15, יחד עם אחותי רחל. גרתי בבית גדול עם שלושה חדרים וחצר. המטבח היה נראה לי  גדול מאוד עם גז מרכזי, היו לנו בבית גם שירותים ואמבטיה.

אבא היה בעל נגריה ואימא עקרת בית, שגידלה את הילדים. אבא היה איש תורה ועבודה. הוא דאג לפרנסה ולמד תורה בזמנו החופשי. הוא דאג גם לחינוך הילדים.

אמי היתה מרכז המשפחה, היא ניהלה את כל החיים והאירה את הבית ואת החוץ. אמא היתה אשה חמה מאוד שעזרה לכולם, צנועה ביותר וכיבדה כל אדם באשר הוא.

בתור ילד, עברתי את מלחמת העולם השנייה בלוב, בנדודים מכפר לכפר, מפחד מהגרמנים וההפצצות.

בשירותי בסדיר, עברתי בבסיסי הדרכה שונים. בנוסף, עשיתי 30 שנות שירות מילואים בחטיבה קרבית, כחבלן. השתתפתי במלחמת קדש, ששת הימים, מלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

בזמן מלחמת ההתשה במסגרת המילואים, היינו אמורים לפתוח צירים ולנקות שדות מוקשים. לרוב היינו מפוצצים אותם כדי למנוע סיכון. כאן נתקלנו בפעם הראשונה במוקש תוצרת סין, שהיינו צריכים לפרק תוך כדי הפגזה. עד היום זכורים לי ההתרגשות והפחד.

את אישתי, רחל, הכרתי במסגרת העבודה. הייתי אחראי בתיכון. רחל שהיתה אחראית על נערות בסיכון, הביאה נערה שטיפלה בה, ללמוד בתיכון ושם נפגשנו.

התחתנו בשנת 1963, באולם אירועים בבת ים. בילינו את ירח הדבש בקיבוץ כפר גלעדי.

אני המשכתי לעבוד ביחידת המחשוב של קופת חולים לאומית. רחל עבדה כעובדת סוציאלית בעליית הנוער. קנינו דירה בבת ים ובתקופה הראשונה עבדתי בשתי עבודות כדי לפרנס אותנו. כמו כן, לתקופה השכרנו חדר בדירה להרוויח עוד כסף. נולדו לנו שלושה ילדים. שני בנים ובת רמי, יוסי ושרית. הדירה היתה קטנה והחלפנו אותה בדירה גדולה יותר, גם היא בבת ים. גידלנו את הילדים באהבה ובאושר.

כאשר הילדים גדלו והתחתנו, נולדו לנו שבעה נכדים מקסימים, אותם אנו אוהבים מאוד. אנחנו מאד אוהבים להפגש יחד עם כל המשפחה המורחבת.

קישור לסיפורה של סבתא רחל: עלייה בלתי לגאלית

הזוית האישית

רותם: אני נהנה לשמוע וללמוד על דברים שקרו בעבר.

סבא שמעון: אני נהנה מהנכד שלי ומהפרוייקט. אני וסבתו של רותם עוברים כבר פעם שנייה את הפרוייקט וזה חשוב לנו.