מאגר סיפורי מורשת

אבישי מרגלית, נולדתי בישראל, בעיר עפולה בשנת 1938

 

כשהייתי בן שמונה בערך, זו הייתה תקופת מלחמת השחרור. מדינת ישראל הוקמה בשנת 1948 . גרנו אז בירושלים הייתה המלחמה הכי קשה שהייתה בארץ. על ירושלים היה קשה להגן כיוון שהערבים הקיפו אותה בכל המקומות, כך גם הקשו להביא אוכל, מים וצרכים חשובים.

 

פעם אחת איפה שגרתי בשכונתי הייתה שכנה, סבתא אלמנה, והנכד שלה היה בצבא. יום אחד היא שאלה את אמי מה תוכל לעשות למען החיילים בקרב. אמי הציעה לה לסרוג כובע גרב (כובע גרב הוא כובע צמר שהיו לובשים באותה תקופה, שמים אותו על האוזניים ומחמם את הראש), וכך סרגה את הכובע. כשסיימה את סריגת כובע הגרב, הלכה להביא לחיילים במחנה הצבאי שנלר, כך קראו למחנה, הוא היה המחנה הקרוב לביתי.

 

היא הלכה, ובאמצע פתאום היו הפצצות שהפציצו אויבי ישראל, והיא נפצעה. אני ועוד ילד ראינו אותה שוכבת על הכביש, ורצנו לעזור לה. מאחד ביקשה שיזעיק עזרה, ולי אמרה ללכת לשנלר ולהביא את הכובע, לספר לחיילים את מה שקרה, לאמר שאני סרגתי את הכובע ולמסור אותו לאחד מהחיילים.

 

הלכתי, וכך עשיתי. סיפרתי שזה היה הדבר היחיד שעניין אותה כאשר נפצעה, היא לא חשבה כמה כואב לה, אלא איך הכובע יגיע אל החיילים?. הם לקחו את הכובע.

 

לאחר כמה ימים הלכתי עם אמי לבית החולים לבקר את האישה כי נפצעה והתגלה כי נכנס לה רסיס ברגל. בבית החולים ראינו חייל שבא לבקר אותה, הוא שמע את הסיפור, וקיבל את הכובע, לאחר מכן כאשר אני ואמי באנו לבקר אותה, ראינו את החייל שבא לבקר אותה ולהודות לה. 

 

בית היתומים שנלר: "בית היתומים שְׁנֶלֶר, היה בית יתומים נוצרי שפעל בירושלים משנת 1860 ועד מלחמת העולם השנייה. המקום נחשב לאחד האתרים ההיסטוריים החשובים והיפים בירושלים. מתחם שנלר השוכן ברחוב מלכי ישראל שימש כמחנה צבאי של הצבא הבריטי, ולאחר מכן עבר לידי ההגנה ובהמשך לצה"ל,