מאגר סיפורי מורשת

החיים הטובים לא נמשכו זמן רב, כיוון שבארץ הכל רחש וגעש. הבריטים שלטו ביד קשה והישוב היהודי בארץ לא הסכים לשלטונם. המלחמות בארץ לא פסקו. אבי אליהו שהתנדב למחתרות הוביל במכוניתו כדי חלב שהיו מלאים בחומרי נפץ. במלון המלך דוד בירושלים המה בחיילים וקצינים בריטים רבים. המחתרת הודיעה  לבריטים על כוונתם לפוצץ את המלון, אך הם לא האמינו ולא התפנו מבית המלון. האות ניתן ובתאריך 22.7.1946 אירע הפיצוץ הגדול. מלון המלך דוד הופצץ אגף שלם עף באוויר היו הרבה הרוגים ופצועים. את כדי החלב אבי הניח במרתף המלון שם חשבו שהשליח הביא את החלב. אבי נתפס על ידי הבריטים נעצר והובל מכלא לכלא, עד שהגיע ללטרון שם שהה כ-5 שנים.

 

להורי נולדו 2 ילדים. אמי עבדה כמבשלת בפנסיון ועבודות משק בית על מנת להתקיים. גם בביתה נערך חיפוש על ידי הבריטים אשר חיפשו כלי נשק. היא החביאה את הנשק בתוך חזייתה. למזלה לא נתפסה ע"י הבריטים. מדי שבוע אמי היתה לוקחת את שני ילדיה והולכת ברגל מירושלים ללטרון. היא היתה מקבלת מידי פעם "טרמפ" מערבים שהיו להם חמורים עם עגלה, הם היו מרחמים עליה ומסיעים אותה בדרך ללטרון לבקר את בעלה.

בבית המשפט של הבריטים החליטו השופטים להוציא את אבי להורג. הם רצו שהישוב יראה שיש בכוחם גם לתפוס את התוקפים. הרב אריה לוין, שהיה ידוע בכינויו "רבם של אסירי המחתרות", היה מבקר את האסירים וגם את אבי ומעודד את נפשם. המשפט ארך זמן רב. חבריו של אבי העידו במשפט כאילו אבי לא השתתף בפיצוץ. הם העידו שאבי היה איתם בזמן הפיצוץ במקום אחר. הבריטים השהו את גזר הדין. בתאריך 29.11.1947 התקבלה החלטה באו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל למדינה עברית וערבית ואז התחילו פעולות האיבה של הערבים נגד היישוב היהודי. הערבים חסמו את הגישה לירושלים. ירושלים הייתה נתונה במצור. לא היה בעיר מים ולא מזון. מיד לאחר שהבריטים עזבו את ישראל פלשו הערבים לעיר העתיקה וכבשו אותה. את האסירים הבריטים לא הצליחו להוציא להורג ולאחר 5 שנים בכלא שוחרר אבי.  הוא שוחרר חזר לביתו לחיק משפחתו ואז סבתא אסתר נולדה. אך המלחמות לא הסתיימו. אבי השתתף בכל מלחמות ישראל שהיו בחייו: מלחמת השחרור, מבצע סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

להורי נולדו סך הכל 9 ילדים. 3 בנות ו6 בנים. הבית היה קטן וצר מלהכיל את כל המשפחה ועל כן החליטו הורי לעבור לדירה גדולה יותר. הם עברו משכונת זכרון יוסף שנקראה גם " שכונת הכורדים" השוכנת ליד בניין ה"כנסת" לשכונת "שמואל הנביא", השוכנת בצפון העיר ליד גבעת התחמושת. בביתנו היתה השמחה תמיד שורה. כשעברנו דירה הספקנו לישון רק לילה אחד בביתנו החדש. היה זה חודש ינואר כששלג כבד כיסה את העיר ביתנו עלה באש ונישרף כולו כולל כל הארגזים המלאים שעדין לא פרקנו. כל תכולת הבית נשרפה: תמונות, מזכרות, בגדים, מזון, מיטות, ארונות ועוד… נכנסנו להיסטריית בכי, אמי וכל אחיי ואחיותיי. כשאבי הגיע בשעות הצהריים מעבודתו וראה את האסון שקרה בבית שאל: "האם מישהו נפגע?" כשהתברר לו שרק תכולת הבית נפגעה ונשרפה כליל, שאל "אז למה אתם בוכים? בעזרת השם אנו נעשה את הבית יותר יפה ממה שהוא היה". אנו פוזרנו בבתי המשפחה והחברים ולאחר כחודש ערכנו "חנוכת בית" עם "ברכת הגומל". כזה היה אבי… גיבור ברוח ובגוף.

בביתנו בשכונת זיכרון יוסף נחלאות היו שירותים אשר שימשו אותנו ואת השכנים. היה תור להכנס לשירותים. השירותים היו מזרחיים ללא אסלת ישיבה (מבחינה תברואתית זה היה נכון). נייר טואלט לא היה דבר כזה היו עיתונים במקום. המטבח היה בחצר, מקרר היה אבל לא חשמלי. הינו קונים קרח ומקררים את המזון. פעמיים בשבוע "זכינו" למקלחת ביום ג' ויום ה'. אמא הדליקה את הפרימוס חיממה מים בדוד גדול מפח אנו ישבנו בפיילה (גיגית גדולה). וכך התרחצנו. השמפו היה סבון שמן מעץ זית. הינו מחכים בקוצר רוח למקלחת השבועית. את הכביסה אמא היתה מכבסת ביד לא היתה מכונת כביסה. היא היתה מכבסת, משפשת, מרתיחה, שוטפת, סוחטת, ותולה על חבל. זו היתה עבודת פרך. עם המים שנשארו היתה שוטפת את הבית.

 

כשהגעתי לפרקי נישאתי לשלמה דסה. שלמה היה חברי מילדות. הוא היה בן 23 ואני בת 20. החתונה היתה מפוארת ושמחה. נישאנו בשבוע שירד שלג כבד על העיר, בשנת 1972. האולם היה מלא מפה לפה. לאחר שנת נישואין נולד בנינו אליהו. קראנו לו על שם אבי. אחריו נולדו לנו עוד שלוש בנות ובן. אבי הלך לעולמו והוא רק בן 52. המשפחה היתה שרויה בעצב עמוק. אנו באנו לגור בשכונת שמואל הנביא ליד אמי. היום ברוך השם ילדינו נישאו מלבד אביתר שהשחרר מהצבא. יש לנו נכדים נפלאים. משפחת דסה מתגוררת בארץ מאז גירוש ספרד בזמן האינקוויזיציה. חלק ממגורשי ספרד נדדו למדינות העולם וחלקם הגיעו לארץ ישראל. משפחת דסה נמצאת בארץ כ- 20 דורות. המשפחה היתה מכובדת מאוד היו בה רבנים אנשי מסחר. אביו היה לוחם במחתרות. שלמה בעלי בנם של מורנו ורחל דסה הבן השלישי במשפחתו המונה 5 אחים.