מאגר סיפורי מורשת

ישראל במלחמה – העורף בצל מלחמת ששת הימים .

הסיפור של ששון.

האירוע העיקרי שהשפיע מאוד על ילדותי זה: מלחמת ששת הימים. שהתרחשה במשך ששה ימים בשנת 1967 בין ה5/6/1967  ועד  ה – 10/6/1967. כילד לא הבנתי בדיוק מה המשמעות של מלחמה. חששתי מאוד, שמענו כל מיני סיפורים מפחידים, הייתה תכונה ובהלה רבה ברחוב.

כחודש לפני המלחמה התחילו התרחשויות בגבול מצריים. נאצר נשיא מצריים סגר את מיצרי טיראן וכך חסם את יציאת ים סוף בפני ישראל.

בצפון נערכו צבאות סוריה ועיראק על הגבול. גם ירדן נערכה למערכה. ישראל גייסה את המילואים באמצעות שידור סיסמאות ברדיו ונערכה על הגבולות. ברור היה לכולם שאנו בפתחה של מלחמה. באותם ימים לא הייתה טלוויזיה ואנחנו שמענו בעיקר רדיו. הרדיו היה עבורנו אמין מאוד, כל חיינו היו סביב הרדיו. כילדים היה עבורנו "דבר אלוהים חיים".

מצרים פתחה תחנת רדיו מיוחדת בעברית בשם " קול הרעם מקהיר", כל היום שידרו איומים לאזרחים בישראל : ".. נגיע אליכם לתל אביב..".."נחריב את באר שבע.." ועוד איומים מחרידים שערערו את חיינו והשפיעו על המבוגרים ילדים כאחד. הייתה אווירה קשה.

באותה תקופה היה חיל הג"א – הגנה אזרחית, מה שנקרא היום "פיקוד העורף". לא היו מקלטים, אז קיבלנו הוראות לחפור שוחות הגנה בגינה, וכשהיו אזעקות במהלך היום היינו בורחים לשוחות.

בלילות היינו מתפנים למקלט מרכזי שהיה בקולנוע "אשל" ( היה בזמנו בפסז' רסקו ). היציאות מהקולנוע היו בנויות מתחת לקרקע ולכן יכלו לשמש כמקלטים אזוריים. שהינו שם לילות שלמים המון אנשים.

הג"א הורה לנו להדביק על חלונות הבית רצועות שתי וערב של דבק כדי שרסס הזכוכיות לא יתפזר במקרה של פיצוץ ויגרום נזק רב. אז לא היה לנו סרטי דבק רחבים ( סיילוטייפ) כמו שיש היום. אז הכנו את הדבק בעצמנו. הרתחנו מים והוספנו קמח, מרחנו על רצועות עיתון שגזרנו והדבקנו על כל החלונות. דבר חשוב נוסף, היינו חייבים לשמור על האפלה, ז"א אסור להדליק אורות אלא במקרה חרום. גם הפנסים של המכוניות נצבעו בשחור והאירו רק פס צר.

מכיוון שלא היו מקלטים הורו לנו לחפור שוחות הגנה בגינות ובכל מקום. כולם חפרו שוחות בגינה והוסיפו שקים מלאים בחול מסביב להגנה.

כילד אני זוכר שהיינו מאוד מוטרדים. גייסו למילואים הרבה אנשים שהכרנו, הייתה תקופת המתנה ארוכה, מתח רב, דיבורים על מלחמה ואיומים מצד מדינות ערב. חששנו מאוד. ואז פרצה המלחמה!

מה אנחנו הרגשנו בעורף: בגלל שלא הייתה תקשורת מפותחת. ובישראל לא מיהרו לפרסם מה קורה במלחמה שמענו ברדיו את "קול רעם מקהיר" שם המשיכו באיומים והודיעו כל הזמן שהם מביסים אותנו, יש לנו הרוגים רבים וצבא ישראל מובס. הצבא המצרי בדרך לבאר שבע ולתל אביב. הודעות אלה, גם ששיערנו שהן בדויות עדיין גרמו לנו חששות רבים. היינו מוטרדים מאוד וחיכינו למידע נוסף שהגיע לאחר כמה ימים גם ברדיו וגם בעיתונים.

מה שקרה באמת היה: ישראל פתחה במתקפה והפתיעה את צבאות ערב היא הפציצה וחיסלה את מרבית חיל האוויר המצרי. שהיה גדול וחזק מכול  מדינות ערב ולמעשה בצעד זה ניטרלה  את היכולות האוויריות של מצרים.

מול ירדן התקיימו קרבות קשים יותר. בסוף נכבשה ירושלים, הכותל המערבי  ויהודה ושמרון.

האסטרטגיה של ישראל הביאה לניצחון אדיר תוך ששה ימים מכאן בא שמה של המלחמה.

כאשר האמת נודעה, אחרי המלחמה, הייתה שמחה רבה מאוד, כתבו המון שירי ניצחון, והארץ הייתה באופוריה.

ישראלים רבים נסעו לראות את עזה, ירושלים העתיקה, הכותל המערבי והחרמון.