מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב בשנת 1937. בגיל שנה, עברנו לגור בירושלים, עם אמא ושני אחי הגדולים. גרתי בשכונת מאה שערים הידועה באוכלוסיה של דתיים קיצוניים בשם נטורי קרתא. אך אני סירבתי ללמוד בבתי ספר דתיים ועל כן למדתי בבית ספר חילוני בשם "בית חינוך". כמו כן הייתי בתנועת הנוער של השומר הצעיר.

יום אחד שיחקנו בסימני דרך ואני הובלתי את הקבוצה שלי שהייתה מורכבת מבנים ובנות. הבנות לבשו מכנסיים קצרים כשהגענו במשחק לרחוב מאה שערים, התושבים הדתיים זרקו עלינו אבנים ושפכו עלינו מים, זאת בגלל שהבנות היו עם מכנסיים קצרים (היינו בגילאי 9).

כשהייתי בן 11, בשנת 1948 פרצה מלחמת העצמאות הערבים הטילו מצור על ירושלים, והיינו במצב קשה מאוד. היה מחסור במזון ובמים, ובכדי להביא מים, הלכתי עם אמי לשוק של מאה השערים, שם היה בור מים, והאנשים עמדו בתור ארוך מאוד עד שישאבו מים מהבור. תוך כדי עמידה בתור, הערבים הפגיזו אותנו בפצצות. כמו כן אני קטפתי עלים הנקראים "חובזה" ואמי עשתה מהם קציצות ירק. הגענו למצב שביינו צריכים לבשל על אש מעצים. והיה לי קורקינט מעץ שאני בניתי ונאלצנו גם אותו להבעיר באש לצורך בישול.

בליל שישי אחד, כ' באייר, 1948, הערבים הפגיזו אותנו מיום שישי בצהרים, עד שבת בבוקר. כתוצאה מההפגזה, פגעה פצצה בביתנו, ואמי נפגעה ונהרגה. אני נשארתי לבד מאחר ואחי הגדול היה באירופה בבריגדה היהודית. והאח השני התגייס לצה"ל. אי לכן, לקחו אותי לבית יתומים בשם: דיסקין, בגבעת שאול. יום אחד הערבים הפגיזו אותנו ופצצה נפלה במחסן האוכל. מבית היתומים, שעל הגבעה היינו רואים את שיירות המזון שהיו מגיעות לירושלים, המשאיות היו נוסעות לאט, והיינו מטפסים עליהם ולוקחים אוכל.

לאחר מספר חודשים, נודע לאחי שאמנו נהרגה ושאני בבית היתומים, ואחי הגיע במיוחד לארץ, ולקח אותי לאיטליה. שם הוא עסק בעליה ב'. הייתי מספר חודשים באיטליה, ולאחר מכן חזרנו לארץ. אחי התגייס לצבא קבע ואני הוכנסתי למוסד של ילדים שעלו לארץ. שם המוסד היה "אהבה", בקריית ביאליק ליד חיפה.

בשנת 1955 התגייסתי לצה"ל והתנדבתי לצנחנים. השתתפתי בפעולות תגמול ומלחמות. בשנת 1960, השתחררתי ובשנת 1962, נשאתי לאשתי מירי, נולדו לנו שני בנים ובת, וכיום יש לנו 5 נכדים.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של אלמה וסבא אברהם.

כלים טכנולוגיים – פדלט כתית – תמונות משתתפי כל כתה ו' – מורה יעל ברוורמן