מאגר סיפורי מורשת

הקדמה

בפרויקט זה אתעד את סיפור חייו של סבי היקר, אשר עבר מקרים רבים ומופלאים בחייו. סבי, משה חן, נולד בשנת 1931 וכתב ספרים רבים בנושאים שונים ואחד הספרים שכתב, הוא: "תולדות חיי"- מתאר את התלאות והסיפורים אשר קרו לו במהלך חייו: מהעליה לארץ של הוריו, המלחמה שבה נפצע, הנישואין, הספרים שכתב, הפרסים שקיבל ועוד…

העלייה מבגדאד

הורי סבי, משה חן, עלו ארצה מבגדד. בגולה חלמו, התפללו והאמינו שיבוא יום ויגיעו לירושלים עיר הקודש. ואומנם הם הצליחו להגשים את חלומם, כי האמונה אצלם הייתה חזקה, הרבה אנשים חלמו והתפללו אבל לא הגשימו כי האמונה אצלם הייתה רופפת.

הורי סבי שיחדו בכסף רב אנשים שמכירים טוב דרכים שעוקפות את מדינת בבל, ועל חמורים שסיפקו להם, הגיעו בדרך לא דרך, לארץ-ישראל. במטרה להגיע לירושלים עיר הקודש, שעליה חלמו וערגו ואל מולה התפללו בניכר. להגיע לעיר הקודש ירושלים, זאת היתה משאת נפשם.

אביו של סבי היה מזמר ושר בשמחות ובאירועים חגיגיים וכמובן בשמחת-תורה.

תפילות וימים נוראים

אבי סבי ח' מנשה (חכם מנשה) קבע את מושבו בירושלים בצמוד לשכונת 'שיך ג'רח' שבמזרח העיר, שמשם ניתן יהיה לצעוד מדי שבת אל הכותל המערבי כדי להתפלל שם מוסף. לכלכלתו, פתח חנות מכולת ברח' שמואל הנביא.. הוא היה נותן קולו בתפילה בבית-הכנסת. קולו היה נוסק וממריא ומתעלה לפסגות מרוממות. כך מספר סבי משה. במיוחד כאשר קרא בספר 'הזוהר', היה מביא להתרגשות עצומה.

כאן אציין, כי בימים הנוראים היה להם, במשפחה, מנין מיוחד ואבי סבי היה גם חזן, גם קורא בתורה, גם תוקע וגם אומר את הסליחות. כמעט שלא ישב אפילו לרגע. כל היום עמד על רגליו אפילו כאשר היה בצום ביום – הכיפורים. כמובן שללא קבלת פרוטה. בכלל, איזה שליח ציבור היה מעז בימים ההם לדבר בכלל על כסף? הס מלהזכיר!

אבי סבי ח' מנשה היה קם מדי לילה בחצות כדי לקרוא: תיקון חצות… תיקון רחל… תיקון לאה.

"כבד את אביך ואת אמך"

את ילדותו בילה סבי משה בבית חם ואוהב. היה לו מורא כלפי אביו, מורו וזאת, אפילו שלא קיבל ממנו נזיפה אחת בחייו. סבי משה מספר שמעולם לא הסתכל ישירות אל פניו. היה לו אליו מורא של כבוד והערצה, אל אדם מיוחד במינו שהיה מקרין עוצמה ויופי, שמחה ושלווה, על אף צרות רבות ורעות שהיו מנת חלקו וזאת עקב מקרים של אובדן, שהיו במשפחה המסועפת שהייתה להם, שלכל אחד מהם דאג, ועל כל אחד חשב, כך שלא נשאר מקום רב לשמחה. אבל הוא לא גילה דבר כלפי חוץ, הכול כלפי פנים. הוא לא נתן לאיש להבחין במצוקה.. עם כל זאת, ידע לאהוב ולהעניק, לשמוח ולתת, לכל מי שהיה במחיצתו. הטיב להקרין מאור פנים, רוגע ושלווה, דבר שהשאיר על סבי משה את רישומו העמוק.

ככלל, הורי סבי חיו חיי פשטות טהורה, חיי אמת. המוטו בבית היה: סיוע לזולת… עשיית חסד- דבר שהשפיע על כל המשפחה לאורך כל השנים. הצניעות הייתה שם דבר בבית הזה.

לאבי סבי היה בבית כיסא מיוחד. איש לא העז לשבת על הכיסא הזה. ולקראת סעודה, לעולם לא קרה שמי מבין המשפחה שמתכוונים לסעוד ישב אל השולחן לפני שהוא ישב.

כאשר הם היו באמצע הסעודה, יכלו לבוא חברים של סבי משה ולשרוק לו מבחוץ מהיום עד מחר. הוא לא יצא אליהם לפני שסבא רבא מנשה יסיים את כל השירים ודברי התורה על השולחן. סבי לא העז לעזוב את השולחן לפני שהכל הסתיים. כל הנאמר קרה בבית הורי סבי – בביתו שלו, שהיווה גם בית ספר עבורם.

גם אצל סבי משה, בדורנו שלנו, ניסו ובמידה רבה הצליחו להמשיך את המסורת הזאת. החינוך שהעניקו לנו בבית שלנו שאב את כוחו מן המסורת הזאת וזה עשה את שלו בכל מה שנוגע להתנהגות ומידת דרך הארץ של כל הצאצאים וזה לאושרנו. למשל, לא תשמע קללה בבית שלהם. הבנים היו בצבא ומן הסתם שמעו הרבה דברים, שלא תמיד נשמעים נחמד. אבל שמעו וסיננו. בבית לא שמעת לא קללה, לא ניבול פה וחלילה שקר, אף לא הקל שבקלים- וזה מעניק לנו אושר רב.

אהבת הטבע אצל חכם מנשה

בין השאר אבי סבי אהב מאוד את הטבע. הוא שתל בכניסה לחצר הבית שני דקלים שצמחו והתעלו לגובה עצום. מסביב לחצר שתל עצי ערבה ושיחי הדס. זה מלבד עץ האתרוג המרשים, שריחו נעים לאפו של כל מי שעבר בסביבה. כך הבטיח לעצמו את ארבעת המינים.

מלבד זאת הוא שתל עצי פרי כגון: עץ שזיפים, עץ אפרסקים ועץ תפוחים. ואתם יודעים בעבור מה זה? כדי לברך 'ברכת האילנות' בחודש ניסן. כך דאג גם לתשרי וגם לניסן.

אם הבית

אמו של סבי, מנוחתה עדן – סבתא לולו- הייתה האישה היפה והאצילה בבית. השקטה והצנועה. הקרינה אהבה ושלווה והיה תענוג לשהות במחיצתה -כך מספר סבי משה. השקט שלה והאופי הנעים, הביישנות והנטייה לוויתור לא אפשרו להתעלם מנוכחותה. כמה שסבי מתגעגע אליה. במיוחד שפעם אחת בחייו, פעם אחת בלבד- הוא מספר שפגע בה. וזה לא נותן לו מנוחה עד היום הזה.

סבתא רבתא לולו, מנוחתה עדן, היתה כמובן הממונה על על המטבח. היא בישלה בישולים אוטנטיים של 'טביט' ושל 'ממולאים' ומאכלים ממינים שונים כפי שסבתא חבצלת אשת סבי משה וסתי היקרה עושה היום. והיא נהגה לארח ולכבד- והכל עשתה בשקט מופתי. בקושי שמעת את קולה. היתה דוגמא לתפארת. התנהגות אצילית ויפה. הקרינה יופי וחן יחד עם שלווה, עוצמה ואהבה. פשוט להתאהב בה – כך מספר סבי בהתפעלות.

היתה גם אופה כמה סוגי פיתות. פיתות לימי חול ולחם ליום השבת. גם קרקרים לחודש ימים. תנור האפייה היה בחצר שפונה אל אם הדרך. כאשר עברה למטה בכביש עלמה או אישה כלשהי כשסבתא לולו הייתה באמצע האפיה, היתה קוראת לאחד מן הילדים ואומרת: רוצו ותנו לאישה הזאת את הפיתה הזאת. ומפטירה: אולי היא בהריון והריחה. היינו באים אל הגברת הזאת, ונותנים לה את הפיתה ולתדהמתה משיבים: "זה אמא ביקשה לתת לך"- כך סיפר סבי בגעגועים…

הנסיעה המצילה

באחת מנסיעותיו של אבי סבי לתל אביב, הוא מגיע לתחנה המרכזית ופוגש נער תימני יתום, שהשלטון הבריטי רצה להעביר אותו לנצרות. מיד שילם בעבורו ולקח אותו אליו. הוא מגיע חזרה הביתה לירושלים כשבידו ילד תימני חמוד. זהו אח שלכם – הוא מצהיר. נא להתנהג אתו בדיוק כמו שהוא אחיכם. כמה אהבו את הנער הזה. שיחקו אתו והיה אח לכל דבר. סבא רבא מנשה ערך לו מסיבת בר –מצווה, ולאחר כמה שנים גם השיא לו אישה והבנים של אותו יצחק התימני שהוא לקח לאימוץ קראו לסבי משה 'דוד' ולהוריו "סבא וסבתא".

כישוריו של סבי

כאן אספר על סבי משה. הוא לא ידע כלל לבשל, אבל ידע להכין נעליים וגם סנדלים. היו לו מכשירים שונים, שניתן להקטין ולהגדיל, כדי להתאים למספר הנעל הדרוש.

הוא ידע לעשות רהיטים שונים. גם לסייד ולצבוע. להיות שרברב. לבנות. לטפל בחשמל. בעצם, אפשר לומר שידו בכל. כל דבר ניסה ולמד מהר… התקין ארון שתי קומות אצל אם סבתי, שולחן וארבע כסאות בצורות שונות, ספה שהפכה למיטה כפולה, וגם מיטת עץ שעברה מדור לדור.

המלחמה

במלחמת השחרור, ירושלים הייתה במצור והחיים היו קשים. אספקה הביאו מן השפלה. ועשו זאת בשיירות. לעתים היו אורבים ירדנים מתנכלים לשיירות ופוגעים במובילים. והתותחים רועמים בלא הרף ורעש היריות הפך לחלק מן השגרה.

הילדים היו הולכים לשדות לאסוף ירק הנקרא "כוביזה", וסבתא לולו בישלה ועשתה ממנו מרק. זה היה אחד המאכלים שלנו. מאכל דל, אך בבישולה של סבתא לולו- הפך להיות מלק נהדר וטעים.

יום אחד כאשר ישב אבי סבי בחנות ומצדדיו שקים של קמח, אורז וסוכר, נורה טיל אל תוך החנות. רסיס של הפגז פגע בשק הקמח, שני בשק האורז, אחר בשק הסוכר, ועוד רסיסים שונים התעופפו לכל עבר. וסבי אבי שישב באמצע לא ספג דבר. ממש נס.

הפציעה

כשסבי ראה את המצב הקשה בירושלים רצה לסייע לצבא, אבל בשל גילו שהיה רק 16 הם סרבו. הם דרשו שההורים שלו יחתמו שהם מסכימים וללא היסוס מיד חתמו. הצבא הסכים והוא גוייס. תפקידו היה "שליח". הייתי מעביר את ה'ברן' (כלי נשק אוטומטי) מעמדה לעמדה, כדי שהאויב יחשוב שיש לנו כמה ברנים כאלה, כאשר למעשה היה לנו רק ברן אחד בכל העיר.

אחר כך קיבל תפקיד אחר. להעביר חיילים בדרך פתלתלה ובמנהרה שמתחת לכביש הצמוד ל'ימין משה', למרגלות 'הר ציון'. הם היו יוצאים משכונת 'ימין משה' אל העמדה הראשונה ב- 'הר ציון'.

באחת היציאות הם נחשפו. הלגיון ירה בלי סוף וסבי חטף כדור ברגלו השמאלית והפך לנכה צה"ל לצמיתות. לאחר הפגיעה- לא נותרה ברירה והחיילים נשאו אותו להר, ורק בלילה ניתן היה להוציא אותו בעזרת החשיכה אל בית החולים. הלגיון ידע זאת, והמטיר בלילה פגזי תאורה לשטח. בכל פעם שהם ירו פגז כזה החיילים זרקו אותו עם האלונקה בין הסלעים והקוצים עד שהשטח שוב החשיך. כך קרה כמה וכמה פעמים עד שהגיעו למקום שהיום נקרא 'החאן הירושלמי'. משם הביאו אותו לבית החולים 'הדסה' ושם, רק שם, הצבא חייל אותו והפך את סבי לחייל מן המנין.

מה שמרתק כאן הוא שאב זקן שכבר לא חייב, ועלם צעיר שעדיין אינו חייב, מתגייסים לסייע במאמץ המלחמתי. זה עם ישראל…

ספריו שעוד יצאו לאור

בצעירותו עבד סבי ברדיו "קול ישראל" והגיש שם תכוניות רבות, ביניהן: "מי ומה מאחורי התשבץ". כרגע הוא מעדכן בעזרתי ובעזרת נכדיו ובניו את התשבצים ומוסיף להם פלפולים וחידות, ועוד מעט יצא הספר "מי ומה מאחורי התשבץ"…

כשסבתי חלתה והמצב היה קשה, סבי כתב שירים רבים לכבוד סבתי החולה. 180 שירים, ועוד מעט יצא הספר המיוחל…

בשנת תשע"ד (2014) זכה סבי בפרס "יקיר ירושלים" על פעילות בנושא "דת ומורשת ישראל".

סבא משה כיום

סבא משה כיום בן 83, נשוי לסבתא חבצלת ואב ל-4 ילדים. היום הוא גימלאי כותב בבית ספרים, מסייע לנזקקים בדברי עצה והדרכה, כותב דברי ברכה ושירים המותאמים לאירועים השונים.

הוא גם מקיים מפגשים חודשיים עם קבוצה של זוגות שבהם משוחחים על נושאים שונים. בין השאר הוא מביא ומסביר סוגיא בתלמוד, פרק בתהילים, פרק ממשלי ולבסוף שרים בצוותא יחד עם נגנים השייכים למיפגש.

אורי כיום

אורי כלטוב, נער בן 11 וחצי, בן שני מתוך שלושה להוריו היקרים ומסיים את לימודיו בבית הספר מקור חיים. אורי מנגן על גיטרה חשמלית, ועומד בראש להקת "שכוייח". אוהב ללמוד ולקרוא ואוהב מאוד לצייר, לשיר ולהציג. אורי אוהב היסטוריה ומעוניין ללמוד את סיפורו של סבא. אורי אוהב מאוד מאוד את משפחתו ובמיוחד את סבא וסבתא…

מצגת עם סיפור חייו של משה חן מלווה בתמונות