יסמין
סיפור חייה של חוה אריזון
נולדתי בבנימינה בשנת 1938, והיום אני בת 75.
גרתי בשכונת יעקב. הרחוב נקרא היום רחוב הגדנ"ע.
הורי הגיעו מרוסיה, והשתלבו בגידול ובקטיף היסמין. היסמין היה צמח שעשו ממנו בושם. כל המשפחה הייתה שותפה בגידול וקטיף היסמין.
מאחר ואז הייתי קטנה, לא עבדתי ביסמין אלא רק שיחקתי. צמחי היסמין היו מאד משמעותיים בחיינו. ביניהם שיחקנו, ביניהם רצנו, ביניהם גם ישבנו ודיברנו.
למדתי בבית ספר אשכולות של היום, שאז נקרא בית ספר עממי. בבית הספר הזה למדתי 8 שנים.
בתיכון למדתי שנתיים, ומשם עברתי ללמוד בנתניה בסמינר למורים.
כשהייתי נערה, אהבתי מאד לרקוד ריקודי עם, והייתה לנו להקת ריקודים. עד היום אני אוהבת לראות ריקודי עם, ולפעמים גם לרקוד. נישאתי בשנת 1957 למתי אריזון, שגם הוא למד באותו בית ספר.
מתי היה חקלאי, ואחר כך היה מנהל מחלקת המים, וריכז את כל עניני החקלאות בבנימינה.
אני עבדתי כמורה, ספרנית בית הספר, ומרכזת מעבדה פדגוגית. היה בה רדיו, טלוויזיה, מכשיר להקרנת תמונות, שירים וסרטונים.
בבית הספר עבדתי 25 שנים, ואהבתי מאד את העבודה, התלמידים, והמורות החברות.
בינתיים נולדו לי 4 ילדים. הבכור נקרא רענן, שנולד בשנת 1960; אחריו עינת, שנולדה בשנת 1962; אחריה עידו, שנולד בשנת 1969; ואחרון חביב, אביב, שנולד בשנת 1977.
במשך השנים נולדו הנכדים: לרענן 3 ילדים, לעינת 2 ילדים, לעידו 3 ילדים, ולאביב בת אחת, ובן אחד בדרך. עברתי לגור בבנימינה. גרנו ברחוב נחלת ז'בוטינסקי, שם נולדו כולם, ובשנת 1997 עברנו לגור בבית חדש ויפה, ברחוב החורש, שבו אנו גרים עד היום.
היום, כשאני בגמלאות, אני מעבירה את זמני בטיפול הבית והנכדים ובהתנדבות בכמה מקומות למשל: העמותה לשימור בנימינה, מדריכה תלמידים בבית הראשונים, ואני גם מתנדבת בפרויקט שנקרא זה"ב בגן שהוא סבים וסבתות מתנדבים בגני ילדים, משחקים, ומספרים לילדים סיפורים בנושא זהירות בדרכים.
בנוסף, במסגרת ההתנדבות שלי, אני מבקרת אנשים חולים, וגם לימדתי במתנ"ס אנשים מבוגרים, כאלה שלא למדו קרוא וכתוב, כמו גם עולים חדשים, ואני משתתפת בפעילות הקשר הרב דורי .
מילון
קטיף פרחי היסמיןבסוף שנות ה-?02 ?הגיעו לבנימינה קבוצת עולים מגאורגיה?, ?יוון ובולגריה ועסקה בקטיף פרחי יסמין ממנו הופק בושם?. ?
ציטוטים
”אני מעבירה את זמני בטיפול הבית והנכדים ובהתנדבויות“