מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה קרן (בפולין קרוא לי סבינה וינאפל) נולדתי בשנת 1943 להורי אלחנן ויהודית וינאפל אשר נולדו בוורשה בפולין. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, השכונה שלהם החלה להשתנות תוך זמן קצר והפכה לגטו, גטו וורשה. כבר בהתחלה, הוריי הבינו שמשהו לא טוב מתרחש בשכונה, הזכויות הלכו והתמעטו והאלימות גברה. הם החליטו לברוח לרוסיה. לצערי, כל בני המשפחה של אבי ואמי שנותרו מאחור, נספו בשואה. לפני לידתי נולדו להוריי זוג תאומים בן ובת בשנת 1940 ולצערנו בגלל התנאים הקשים אחת התאומות נפטרה.

נולדתי ברוסיה ב- 22.4.1943, במשך כל תקופת השואה התחבאנו אצל הפרטיזנים. לאחר שהמלחמה נגמרה, חזרנו לפולין אבל לא לעיר וורשה. בתקופת השהות ברוסיה הייתי ילדה קטנה ואינני זוכרת אירועים, כשחזרנו לפולין הייתי בת שלוש. ממשלת פולין נתנו לנו בית בעיירה קטנה שקראו לה דזירזוניב והיה שם ריכוז גדול של יהודים. למדתי שם בבית הספר המקומי היהודי עד כיתה ו'. בשנת 1957, כשראש ממשלת פולין, גומלקה, פתח את השערים, עלינו לארץ ישראל. הגענו  לארץ דרך מרסיי, צרפת, שם היינו כשלושה שבועות, המתנו עד להגעת אנייה בשם "סנטה פה". השייט נמשך שלושה שבועות בתנאים קשים שלא היינו רגילים אליהם: טלטלות, גלים שוצפים, צפיפות ודוחק, אוכל דל, רוב הנוסעים הקיאו והרגשנו לא טוב. בתאריך 1.5.1957, הגענו בשעה טובה לנמל חיפה.

קיבלנו מהסוכנות פחון ביבנה. התנאים היו נוראיים, לא היה חשמל לא מים, לא שירותים, על הגגון התרוצצו עכברושים… בחולות תנים יללו ואז ההורים החליטו לשלוח אותנו לקיבוצים.

כל אחד נשלח למקום אחר: אותי שלחו לקיבוץ "דן", את אחותי לקיבוץ "שער הגולן" ואת אחי לפנימייה צבאית. שבצו אותי עם ילדי הקיבוץ "צברים" ילידי הארץ,  אך אני לא ידעתי מילה בעברית! תהליך הקליטה היה קשה. הייתי צריכה ללמוד כמה שיותר מהר את השפה על מנת להשתלב בקבוצה. כל יום הגיע אליי מורה פרטי מהקיבוץ שלימד אותי שעורים בעברית. הייתי מאוד חרוצה ותוך כמה חודשים הצלחתי ודיברתי בשפה העברית. הייתי גם ילדה מאוד חברותית ומקובלת.

כשהגעתי לקיבוץ בגיל, 13 הייתה לינה משותפת בין בנים לבנות סיימתי את לימודיי בקיבוץ עד כיתה י"ב. משם התגייסתי לצבא לנחל סיימתי קורס מ"כיות ובהמשך הייתי סמלת סעד.

לאחר השחרור מהצבא חזרתי לקיבוץ. אהבתי את הכיתה שלי. למדנו בקיבוץ עד שעות הצהרים.  מהשעה 14:00 עד 16:00 עבדתי במשתלה ועד היום אני אוהבת לטפל בצמחים. בהיותי בקיבוץ למדתי על כל המנהגים והחגים בארץ, כל שנה יצאנו לטיול ברחבי הארץ.

הייתי רקדנית בלהקת הריקוד של הקיבוץ והופענו בכל החגיגות והאירועים של הקיבוץ. עד היום אני בקשר עם חברי הכיתה ומדי פעם אנחנו עורכים מפגשים חברתיים. יש לציין שזו הייתה אחת התקופה היפות בחיי! כשאני חושבת על משפחתי אני נעצבת מעצם המחשבה שבגיל כל כך צעיר הפרידו ביני לבין האחים שלי. לכן אני מאוד מקפידה לעשות מפגשים משפחתיים לעיתים קרובות, על מנת לקרב בין כולם ולפצות על החוסר בעבר.

קיבוץ "דן" בצפון הארץ גובל עם סוריה, בכל חורף ראינו שלג יורד על האזור, בזמן הפגזות כל הילדים ירדו למקלט והיו ימים שלמים שלמדנו וישנו במקלט, מנקודת מבט של ילדים זאת הייתה חוויה ושינוי שיגרה.

הכיתה שלי הייתה מאוד מיוחדת. פעם אחת החלטנו שאנחנו רוצים לטוס בשמי הארץ ועל מנת לגייס כספים להשכיר מטוס קטן. התגייסנו ועבדנו שעות נוספות במטע התפוחים של הקיבוץ, עבדנו בשבתות ובסוף הצלחנו להגיע למטרה. נסענו עד שדה תעופה "מחניים" ומשם עלינו על מטוס קטן ועשינו סיבוב בשמי הארץ.

בקיבוץ הייתי ילדת חוץ וההורים של תמר מהכיתה שלי אימצו אותי ודאגו לי שארגיש כמו בבית. עד היום אני שומרת על קשר עם תמר. גם היא עזבה את הקיבוץ וכמעט כל הכיתה התפרקה, מעטים נשארו עדיין בקיבוץ.

לצערי הרב, לאחר שבע שנים בקיבוץ נאלצתי לעזוב מסיבות משפחתיות. אני שמחה שהקמתי משפחה נהדרת בישראל כי מעולם לא היו לי סבים וסבתות דודים דודות, לא היתה לי תחושה מלאה של משפחתיות כולם נספו בשואה. חשוב לי לשמור על הגחלת המשפחתית, ערך המשפחה מעל הכל! אני דואגת ומטפחת ערכים של כבוד ושותפות בתקווה שהמשפחה תמיד תהיה מאוחדת בטוב וברע בארץ ישראל האהובה שלנו!

בשנת 1965 התחתנתי עם יוסי קרן

ביחד הבאנו שלושה ילדים לעולם לצערי הרב יוסי נפטר בגיל 62 ממחלת הסרטן ולא זכה לראות את הישגים של הילדים שלו ומשאר הנכדים שנולדו לנו

כיום, אני נמצאת בפנסיה קוראת הרבה, הולכת לראות סרטים, משחקת קלפים עם חברות והמשפחה, מטפלת בגינה שלי ועוזרת בגידול הנכדים, שזה האושר הכי גדול שלי ומקווה להמשיך ליהנות מהחיים ולהיות בריאה ולזכות להרבה אירועים משמחים במשפחה.

הזוית האישית

שרה: נהניתי לעבוד עם הנכדה שלי על סיפורי המורשת, ללמוד ולהקשיב, להתרגש יחד ואהבתי את המבוגרים שהציגו נושאים מעניינים ומרגשים.

אור: נהניתי לעבוד בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא ולהכיר את סיפורי המשפחה.