מאגר סיפורי מורשת

היי שמי הוא עזרא גוט, או כמו שמכנים אותי: ״עזי״. נולדתי בבית החולים ״אסותא״ בשנת 1944 (עוד מעט בן 75!). להורי קוראים אנדרי ושרה גוט. אמי הייתה פסיכולוגית בהכשרתה, אך טיפלה בילדיה עד היותי בן 15 ורק אז התחילה לעבוד. היא התחילה לעבוד בשירות הפסיכולוגי למען הילד בעיריית תל אביב. אבי היה מהנדס בהכשרתו ועבד כקבלן. לאורך חייו בנה גשרים, מגדלים ועוד כל מני מבנים מעניינים

ההורים שלי הכירו בתל אביב שניהם למדו בגימנסיה הרצליה אני מניח שהכירו שם.

מגיל מאוד צעיר התעניינתי במכונות. כל מה שהיה בבית – תמיד פירקתי את הכל. אמרתי מגיל צעיר שיום אחד אני אהיה מהנדס, וזה מה שקרה.

למדתי בבית ספר היסודי ״החשמונאים״ שהיה ברחוב ורבורג 3, שלצערי נסגר לפני הרבה שנים בית הספר שלי היה קטן, היו 28 ילדים בכיתה. בית הספר היה בתוך בית מגורים שהוסב לבית ספר. לכל כיתה היה מורה אחד (מחנך) שלימד את כל המקצועות למעט התעמלות ומלאכה. בתיכון עירוני א׳ שבזמנו נחשב לבית הספר הכי טוב בתל אביב, עבדתי מאוד קשה בכדי להוריד את הרמה שלו..

בילדותי

היה לי יומן בגימנסיה עם הילד שישב לידי וכתבנו בו בדיחות – כל פעם ששמענו בדיחה רשמנו אותה ביומן, אבל הוא אבד. יש לי כמה ציורים שציירתי בכיתה א׳, האחיות שלי שמרו אותם. המקצועות שהכי אהבתי בתיכון ובכלל היו חשבון ופיזיקה. פחות התחברתי למקצועות ההומניים (תנ״ך ספרות תלמוד וכו׳).  עשיתי עסקה עם אמא שלי שאני אוציא את הציונים המינימליים הנדרשים במקצועות ההומניים על מנת שאוכל להירשם ללימודי הנדסה באוניברסיטה. כשסיימתי תיכון התחלתי ללמוד הנדסת מכונות בטכניון  בחיפה.

בילדותי שיחקתי בגוגואים, ג׳ולים, דודס, סטנגה (עומדים ברחוב אחד מול השני כל אחד זורק כדור למדרכה מעבר לכביש. עם הכדור פגע באבן השפה וחזר אז מי שזרק ניצח) שיחקנו תופסת. משחק עם מלך: המלך היה אומר ״שלום ילדי היקרים, איפה הייתם ומה עשיתם?״ והיו צריכים לענות לו בפנטומימה. אם המלך היה מנחש למה הם התכוונו אז הוא היה מנצח. בתור ילדים כשרצינו לצאת עם חברות היינו הולכים לקולנוע, לבית קפה, לים, לבריכת גורדון. היינו עושים קומזיץ עם קרטושקס (תפוחי אדמה) בגבעת הכלניות (איפה שהיום נמצא בית חולים איכילוב).

הילדים נעלו סנדלים תנכיות כל הקיץ, מכנסי אתא קצרים מאוד, היינו מקפלים אותם כמה שיותר כלפי מעלה עד שהכיסים יצאו החוצה והם היו בגודל שיבר אז קראנו להם מכנסי שיבר, וחולצה – טישירט. כל הקיץ הלכנו ככה. לבנות היו מכנסי התעמלות עם גומי בבטן וברגליים (שלא יראו להם) זה נראה קצת נפוח.

כשסיימתי את לימודי התחלתי לעבוד. עבדתי בתעשייה האוירית מ 1967 ועד 1971. הכרתי שם את אשתי הראשונה חנה גרינברג בתעשייה האוירית.והתחתנו בשנת 1968. בשנת 1971 התפטרתי ועברתי לעבוד עם אבי ודודי בחברה שלהם: ״א.ופ. גוט בע״מ״ עד 1980 ואז חזרתי לעבוד בתעשייה האווירית עד לפרישתי לגמלאות בשנת 2011.

אבא שלי וסבא שלי בנו את הארץ. בנו המון בניינים המון גשרים המון מבנים גדולים כך שהם בנו את המדינה (בכל הארץ). בת״א יש מגדלי מים שעדיין קיימים ויש מפעלים, את הכיפה של בית הכנסת הגדול סבא שלי בנה (שבארץ עוד לא הכירו את טכניקת הבנייה בה הוא השתמש). באילת סבא שלי בנה את נמל אילת. בחיפה הוא בנה את בתי המלאכה של הרכבות ואת טחנות הקמח, כמו כן מחסנים בנמל יפו. אבא שלי בנה כל מני מבנים בנמל תל אביב.

בשנת 1978 נפרדתי מחנה לאחר שהיו שני ילדים (רון ודליה גוט)

הכרתי את סבתא קרן לפני 40 שנה. התחתנו בקפריסין בנוכחות העורכת דין שלנו וכלב הפודל שלה. היה מאוד נחמד. בשדה התעופה קניתי מחשבון אלקטרוני שמנגן וניגנתי עליו את ״מארש החתונה״ לזוג שהגיע מלבנון (היא הייתה נוצריה והוא מוסלמי והם לא יכלו להתחתן בלבנון אז הם באו להתחתן בקפריסין). סבתא קרן היא משוררת ופרופסור לספרות אנגלית וכך הושלם החסר בלימודים ההומניים שלי.

הזוית האישית

סבא עזרא דוד: לדעתי זו תכנית מאוד חשובה, בעזרתה לומדים הנכדים על תולדות המשפחה שלהם, במיוחד הדורות הקודמים, מוצאם, כיצד הגיעו לארץ ישראל.

נעה: מאוד נהנתי לדבר עם סבי למדתי מימנו המון על המשפחה שלי ועליו והיה לי כיף מאוד.