מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה, נולדתי בשנת 1951 בעיר חיפה בבית חולים אלישע. הוריי עלו לארץ מרומניה, אבי ואמי היו ניצולי שואה. אבי איבד אישה ושני ילדים במחנות ההשמדה.

הוריי הכירו לאחר השואה, נישאו  ועלו לארץ באנייה עם המון קשיים בדרך. ההסתגלות שלהם בארץ הייתה קשה. הם לא ידעו את השפה ונאלצו לחפש מקורות פרנסה. לאבי היה מאוד קשה לאחר השואה. הוא היה מופנם מאוד ובבית לא דיברו בכלל על השואה. רק לאחר שנים שמעתי סיפורים מאחיו ואחותו, הם היו 11 ילדים ולאחר השואה נותרו ארבעה ילדים, וגם הוריו נשלחו למשרפות. אמי לעומת זאת לא כל כך חוותה את השואה חוץ מטלאי צהוב שנאלצה לענוד.

ילדותי בעכו

אני גדלתי בעיר עכו ולמדתי בבית ספר היסודי "עלייה השנייה" ואחר כך בתיכון בשם "דארסקי". בעכו גרנו בצריף עם גינה, הייתי בת יחידה והיו לי המון חברות. האוכלוסייה בשכונה הייתה מורכבת מעולים מארצות שונות, הבתים היו פתוחים, היו יחסי שכנות מצוינים, כולם הכירו את כולם ולפעמים חגגנו חגים ביחד.

לאט לאט הגיעו לארץ בני המשפחה שלי כשאצל כולם ההתחלה וההתאקלמות התקיימה אצלנו בבית. בהתחלה הגיעה סבתי, שהייתי קשורה אליה מאוד, ועזרה לאמי בגידולי ובכלל בבית. כחצי שנה לאחר שסבתי הגיעה אלינו עלה לארץ אחיו של אבי שגם הוא גר אצלנו. אח של אבי הצליח להימלט מהשואה כשהתנדב לצבא הרוסי. יש לציין שהצפיפות בבית גדלה ונמנעה מאיתנו פרטיות, אך עדיין הייתה אווירה טובה וניסיון לעזור אחד לשני. לאט לאט מצא אחיו של אבי עבודה ועבר לגור בחיפה, ואז הגיעה לארץ אחותו של אבי שגם חיה אצלנו כשנה. אחר כך היא הכירה את בעלה ועברה לגור גם בחיפה. תוך כדי כך הגיעו לארץ גם אח של אמי עם אשתו ובתו. אח של אמי היה עורך דין ונאלץ לנסוע עם אשתו לתל אביב לחפש משרה כעורך דין, ואת בתו השאירו אצלנו. אמי הלכה איתה בוקר בוקר לבית ספר לכיתה א. הקשר שלי עם בת דודי חזק, עד היום היא גרה בתל אביב ואנחנו נפגשות לעתים קרובות וכמובן גם משוחחות טלפונית. גם לדודי מצד אבי יש שתי בנות, הן גרות בלוס אנג'לס והקשר בינינו חזק ורציף. דודי נפטר לפני ארבע שנים.

בגלל היותי בת יחידה כולם פינקו אותי. שמחתי מאוד על המשפחתיות, אבל היום אני יודעת שלאמי היה ודאי קשה מאוד. לאחר כשנה כבר כולם התפזרו לבתיהם, בת דודתי התחילה ללמוד בתל אביב בכיתה ב'. החיים בבית היו די עצובים: אבי היה איש עצוב ומופנם. הרגשתי לפעמים את העצב בעיניה של אמי, ואת הקושי שלה לתקשר עם אבי. הוריי הכניסו אותי לגן ואחר כך עליתי לכיתה א'. אבי לא הצליח להיקלט בארץ ונסע לנסות את מזלו באוסטריה. בינתיים אמי יצאה לחפש עבודה, ואני זוכרת את עצמי כילדה מגיעה הביתה למטפלת. עברתי תקופה קשה בבית הספר. הייתי שומעת המון סיפורים עצובים על הורים ניצולי שואה של ילדים מהכיתה, ואני אף פעם לא שיתפתי את החברים שלי בסיפור האישי שלי מכיוון שהתביישתי. התגעגעתי לאבי. לאחר תקופה אמי נסעה לבקר את אבי באוסטריה ואני נשארתי אצל אחת השכנות שהיחסים בינינו היו כל כך טובים שהיא הייתה אימא שנייה לי. הגדילה כבת יחידה הייתה עצובה. מצד שני אמי ניסתה לספק לי את כל הצרכים שלי. בבית הספר היו לי המון חברים, חלקם גם היו ילדים יחידים להורים ניצולי שואה. הייתי ילדה מאוד חברותית ועד היום יש לי חברות מאותה תקופה.

לאחר שסיימתי את התיכון ולפני גיוס נישאתי וילדתי שלושה ילדים, למרות שבעלי הסתפק בילד אחד אבל אני התעקשתי: לא רציתי שהילד גם יגדל כבן יחיד.

הזוית האישית

סבתא יפה: היה לי כיף גדול לבלות עם נעמה בתכנית הקשר הרב דורי, למרות שידעתי  – אבל עדיין גיליתי ילדה חכמה ורגישה והעלאת הזיכרונות הציפה אותי ברגשות.

הנכדה נעמה: נהניתי מאוד ללמוד דברים חדשים על סבתא שלי.