מאגר סיפורי מורשת

ילדות במרוקו

נולדתי במרוקו בשנת 1935, בעיר בקזבלנקה. למדתי בבית ספר יהודי בשם "אליאנס". זה היה בית ספר שהוקם במרוקו בתקופת ההשכלה. "אליאנס" – נקרא בעברית: "כל ישראל חברים" (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית: Alliance Israélite Universelle – "אליאנס") זה היה ארגון יהודי בין לאומי, שפעל לקידום חברה ערכית ושוויונית. הארגון הוקם בפריז ונשאר שם עד היום. הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים ב-1860 כדי לענות על הצורך במנהיגות מרכזית חברתית לקהילה היהודית. הקבוצה, בתמיכת אישים מהממשל הצרפתי, החליטה לקחת על עצמה להיות מרכז של תמיכה מורלית, אחווה תרבותית ודתית וכן הגנה על יהודים הסובלים בגלל היותם יהודים." ( ויקיפדיה)

הייתה לי ילדות נהדרת. הייתי ילדה אנרגטית, מלאת מרץ ושמחת חיים. בילדותי, חיו היהודים בשלום עם המרוקאים המוסלמים. מלך מרוקו אהב את היהודים והחיים היו יחסית רגועים עד שהתחילה מלחמת העולם השנייה. אנחנו קיווינו שהצרפתים יגנו עלינו, כי היינו תחת שלטון צרפתי, אבל שצרפת נכנעה לגרמנים, אז הצרפתים לא הגנו עלינו יותר והם אפילו שיתפו פעולה עם הגרמנים.

אני זוכרת שהיו מעשי אלימות מצד השכנים המוסלמים ליהודים, והיינו צריכים לגור רק ב"מלאח", ויהודים שגרו מחוץ ל"מלאח" גורשו מהשכונות שלהם אל תוך ה"מלאח"."מלאח (בערבית: אל-מלאח, الملاح) היה השם של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז).

כשנלחמו הגרמנים במרוקו, פחדנו מאוד, אנחנו וכל יהודי מרוקו בכלל. ההורים פחדו מאוד על ילדיהם ובמיוחד על בנותיהם, שאולי הנאצים ירצו לפגוע ולחלל את בנות ישראל הקדושות ולהתחתן איתם, ולכן הוריי חיתנו אותי מאוד מוקדם, בגיל- 16. בגיל 17, נולד בני הבכור. באותם ימים כבר היה מאוד קשה לגור במרוקו. מדינת ישראל הוקמה ושכנינו הערבים מאוד לא אהבו את זה והתנכלו ליהודים מאוד.

אחרי מלחמת העולם השנייה, החמיר מצבם של יהודי מרוקו בשל התגברות הטרור במדינה והיחס העוין כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית. המצב החריף אף יותר מאז 1947, עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל. בערים שונות במרוקו רצחו ופצעו קנאים לאומנים ביהודים כנקמה על הפגיעה באחיהם בארץ ישראל. הפרעות הגבירו את קצב העלייה, ובין השנים 1948–1951 עלו לישראל כ-28,000 יהודים. אנחנו החלטנו לאחר- 6 שנים נוספות מיום נישואינו לעלות לארץ – ישראל. הפלגנו באנייה לארץ, ההפלגה הייתה קשה, הרבה בחילות והקאות של כולם.

הגענו לנמל חיפה ומשם למעברה בחצור הגלילית. שתי המעברות: "חצור- א'" ו"חצור- ב'", הוקמו לצורך קליטת העולים החדשים שהגיעו לארץ בגל העלייה ההמונית, בשנת 1953. השם חצור מקורו ביישוב העתיק ששרידיו נמצאים בקרבת מקום בתל – חצור. רוב מייסדי חצור הגלילית היו עולים מצפון אפריקה. שם גרנו כל השנים, עד שהילדים גדלו ועברנו לגור לידם, בירושלים.

הזוית האישית

הודיה רביבו מתעדת את סיפורה של אטואל פרץ.