מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי מנו, בגיל שמונה התייתמתי מהורי. אחי הגדול, שחי בקיבוץ, החליט שזה המקום הטוב ביותר עבורי. בלי הכנה מוקדמת ארזנו תיק עם מספר בגדים והגענו לקיבוץ מעגן. בדרך כמובן שהוא סיפר לי בקצרה על חיי החדשים. 

 

אחרי נסיעה של שלוש שעות הגענו למעברה גדולה שהייתה בצמח שבעמק הירדן והוא עשה לי סיור במעברה הצביע על קבוצת ילדים יחפים ופרועים שבוססו בבוץ ואמר לי: "את רואה את הילדים האלה? תראי את תנאי חייהם, חייך יהיו טובים יותר ואני לא רוצה לשמוע תלונות ובכיות." זה למעשה היה השיעור הראשון שלי בהישרדות. ובאמת כאשר נכנסנו לקיבוץ נגלה לעיניי מראה יפה של דשאים ירוקים ונוף מרהיב עם כנרת כחולה ויפיפייה. קבוצת ילדים צהלה ושיחקה בגולות בחוץ. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל באותו הרגע הצטרפתי  למשחק והרגשתי כל כך טוב ושייכת שאמרתי לאחי: "אתה יכול ללכת." זה היה  המפגש הראשוני שלי בקיבוץ. לזכותי יאמר שהשתלבתי די מהר בקבוצת הילדים.

 

כמובן שלאורך הדרך היו ימים טובים ופחות טובים, אבל בסך הכול היו לי חיים נפלאים ועשירים שאותם אני נושאת כל חיי, חיים שלימדו אותי משמעת, לדעת לחיות בשותפות, מוסר עבודה וכבוד הדדי. החיים בבית הילדים היו חווייתיים ומהנים. כל בוקר היינו נוסעים באוטובוס לבית-ספר אזורי, שבו למדו ילדים מכמה קיבוצים. היינו לומדים עד הצהריים, אוכלים את ארוחת הצהריים בבית-הספר ונוסעים הביתה, לקיבוץ. מתקלחים, עושים שיעורים ולקראת אחר-הצהריים הולכים לבית ההורים ובערב אוכלים יחד בחדר האוכל.

 

לי לא היו הורים ביולוגיים בקיבוץ אולם, אישה בשם אולגה, שימשה לי כאם מאמצת בקיבוץ. לאחר מכן, היינו חוזרים לבית הילדים לישון. כמובן שאחרי שההורים עזבו אותנו התחילה חגיגה גדולה של התפרעויות, זריקת כריות אחד על השני, בדיחות וסיפורים עד שהיינו מתעייפים ונרדמים. כמובן שבבית הילדים היו לנו מטלות שונות כמו: לסדר את החדר, לשטוף את הרצפה, לסדר בתאים שבמקלחת את הבגדים הלבנים והגרביים (דרך אגב את הגרביים היינו צריכים לכבס ביד לפני שזורקים לכביסה). לפעמים בלילות חמים במיוחד היינו גוררים את המיטות וישנים בחוץ.  כל הלילה היינו שומעים את רחש הגלים (אדוות) כמו שיר ערש לפני השינה. כמו כן היינו שומעים את הדייגים בלילה דופקים על פחים כדי לרכז את הדגים.

 

בכל יום שישי אחר הצהריים היינו עושים קבלת – שבת עם נרות, שירי שבת וכמובן ממתקים שהיו מצרך די נדיר. ליד בית הילדים הייתה לנו פינת חי ששם גידלנו הרבה בעלי חיים, וביניהם היו שפע של ארנבונים בצבעים ובגדלים שונים. לפעמים במזג אויר יפה היינו מכניסים אותם לקופסה גדולה ולוקחים אותם לשדה תלתן, יושבים במעגל גדול עם רגליים פסוקות ושופכים את הארנבים באמצע המעגל, כך שלא יוכלו לברוח,  ומשתעשעים איתם במשך זמן רב. זה היה מאד מהנה. את החופש הגדול היינו מבלים חלק מהזמן בעבודה ברפת, בלול, בבציר ענבים, במטעי הבננות, במטבח, בחדר האוכל וכו'.  במיוחד זכורה לי שתילת עגבניות הסתיו. כעבודה חווייתית, שתלנו את העגבניות בשדה מאד בוצי יחפים ועד היום עולה באפי ריח האדמה הרטובה והמריחה.

 

בכל שנה בחופש הגדול היינו נוסעים לקייטנה  בכל פעם למקום אחר, כמובן שישנו באוהלים,  שם היינו ממש בחיק הטבע, לומדים על הצמחים שנמצאים באותו אזור ועל בעלי החיים. בלילה היינו צופים בשמים, רואים את הדובה הגדולה ואת כוכב הצפון. כמו כן בחושך מוחלט היינו רואים הרבה גחליליות, שומעים את קולות ציפורי הלילה וצרצור הצרצרים. גם א"ש לילה למדנו זה תרגול בחושך כדי לחדד את החושים  ראיה, שמיעה ומישוש (בינינו זה היה מפחיד.)

זכורים לי החגים בקיבוץ שאין יפה מהם. חג פסח: שולחנות ערוכים כל כך יפה, המקהלה ששרה שירי אביב נפלאים ושירי ארץ ישראל, המוני האורחים שהיו מגיעים לקיבוץ, וכמובן קריאת ההגדה. חג שבועות: תחרות העגלות בין הקיבוצים, שהיו מקושטות בשפע של פירות, ירקות, תרנגולות ואפילו עגלים קטנים שנולדו באותה השנה וכל זה על חבילות חציר עם ילדים קטנטנים וחמודים (כמובן בכורי אותה שנה) לבושים בלבן עם זר פרחים על הראש. ועוד חגים רבים כמו: חנוכה, פורים וסוכות. כמו כן גם טקסים מרגשים עד דמעות, טקסים לזכר נצלי השואה ולזכר חללי מלחמות ישראל.             

                    

זוכרת אני היטב את הרגע כאשר סיימנו את התיכון ורגע לפני הגיוס לצבא קיבלנו בטקס יפה וחגיגי את מעמד חברותינו בקיבוץ, הרגשנו כל כך בוגרים כבר לא ילדים יותר וכעת יש יותר מחויבות ורצינות לגבי החיים.

 

אני רוצה להודות לכל מי שהיה קשור בדרך זו או אחרת ובכלל לקיבוץ מעגן על 16 שנים נפלאות ומעשירות שעיצבו את חיי שאותן אני נושאת לתמיד.

 

קיבוץ מעגן

 

קיבוץ מעגן: "עגן הוא קיבוץ דרומית לכנרת השייך למועצה אזורית עמק הירדן. הקיבוץ הוקם בשנת 1949 במובלעת עין גב שהייתה חלק מארץ ישראל אך נמצאה בצד הסורי של קו הסכמי שביתת הנשק עם סוריה‏. על פי סימן 5 של ההסכם, מטרת ההסכם הייתה להביא לשיבה הדרגתית לחיים אזרחיים נורמליים במובלעת."

אתר הבית קיבוץ מעגן: "מקימי קיבוץ מעגן היו עולים חדשים מטרנסילבניה אשר הגיעו לישראל טרם מלחמת העולם השנייה. פרץ גודלשטיין, מהצנחנים היהודים אשר נחתו באירופה הכבושה בתקופת מלחמת העולם השנייה, גדל בקיבוץ. כמו כן, גם עמי אילון, ראש השב"כ ומפקד חיל הים לשעבר, הינו בן קיבוץ מעגן. בעקבות שינויים בתפיסות הכלכליות בקרב קיבוצים רבים באזור, גם קיבוץ מעגן שינה את המודל הפיננסי שבו בשנת 2005. הקיבוץ עבר תהליך של הפרטה מלאה וכל חבריו משתכרים היום שכר דיפרנציאלי."

תשע"ה