מאגר סיפורי מורשת

הייתי בגן חובה כשאמי סיפרה לי שאבא ניצול שואה.

היה יום גשום הייתי חולה ונשארתי בבית עם אמי ואבי. אמא ביקשה ממני להיות בחדר בשקט ולא להדליק טלוויזיה. "אבא לא מרגיש טוב", היא אמרה לי. אבי היה בחדר שינה כשהדלת סגורה וכל הזמן שמעתי אותו מקנח את האף בחוזקה. מידי פעם שמעתי יללה קטנה. שאלתי את אמי אם אבא ממש חולה מאחר ואבי תמיד היה הדמות הבולטת בבית. תמיד בריא ודאג להכל.

ואז… אמא הכינה לי תה עם עוגיות, ישבה לידי וסיפרה…

סיפורו של אבא:

אבא נולד בבולגריה היה בן יחיד בן 5 בנות. אבא היה ילד מפונק במשפחה מאושרת. אבא היה בן 12 כשבאו הגרמנים לפנות אותם מביתם למחנה השמדה. הוא זכר שאמא שלו שמה עליו מעיל וכובע ובכיס המעיל אמו מילאה בסוכריות וכל הזמן בכתה ואמרה שיזכור תמיד שאמא ממש אוהבת אותו ולא משנה מה יהיה בעתיד. שידע שאמא תמיד דאגה לו.

העמיסו את כל המשפחה לקרון רכבת. הצפיפות הייתה נוראית.

אמי ספרה לי שבמשך השנים אבא סיפר לה שריח הטחב והזיעה עדיין רודף אותו. תוך כדי הנסיעה ברכבת  הרימה סבתי את, אבי, דחפה אותו והעיפה אותו מחלון קטן שהיה ברכבת החוצה. "שמעתי יריות" סיפר אבי.  אבא התגלגל בשלג ובכה ולא הבין למה אמא שלו הפרידה אותו מהמשפחה. הוא הסתובב ביער לבד ובכה.

לאחר מספר ימים אבי נמצא ע"י צייד ביער, שלקח אותו לביתו, דאג לו וסיפר לכולם שאבא ילד יתום והוא בן אחיו שנהרג עם אשתו בתאונת דרכים.

לימים נודע לאבא שהמשפחה שאימצה אותו הייתה משפחה נוצרית אשר עזרה ליהודים בזמן השואה. בבית הצייד היה מרתף. במרתף הסתתרה וחיה משפחה יהודית נוספת שהציל הצייד. אבא גר איתם במרתף החשוך וכל הזמן הם דאגו לשמור על השקט כדי שאף אחד לא יגלה אותם. המשפחה שגרה במרתף סיפרה לאבי על כל מה שקורה ליהודים במחנה ההשמדה.

אבא החליט לברוח ולחפש את משפחתו. הוא ברח ליער ובדרך פגש נערים ניצולים כמוהו. ביחד הם הסתתרו וגנבו מזון. אבא סיפר שהם היו ישנים ברפת עם הפרות.

בשנת 1947 אבא עלה לארץ ישראל באניית מעפילים ביחד עם מספר חברים שהצליחו לשרוד. לאחר המלחמה התגלה לאבא שהוריו ואחיותיו ניצלו גם הם ועלו ארצה. בעזרתם של אנשים טובים אבא פגש את אחיותיו ואת אביו והחליט שהוא יעבוד וידאג להם. וכך היה…

אני זוכרת שאבא תמיד ישב בחושך, שתמיד התריסים היו מוגפים. אבא תמיד חשב שעוקבים אחריו. אבא  לקח כדורים נגד דיכאון. בערבי יום השואה וביום השואה אמא הייתה דואגת להוציא אותנו מהבית, כדי שלא נראה את אבא בימים אלה. ביום העצמאות למדינת ישראל כשאבא היה בן 56, אמר אבא לאמא שהוא עייף  והולך לנוח. אחרי מספר שעות כשאבא לא התעורר אמא ניגשה אליו וגילתה שהוא נפטר בשנתו.

ישבנו שבעה על אבא ולאחר השבעה כשסידרנו את החפצים של אבא גילינו כל מיני קבלות. הסתבר שאבא תרם כספים לכל מיני אגודות המסייעים לילדים, לזקנים וחולים.

הזוית האישית

סבתא דורית: המפגשים שהיו בבית הספר ביני לבין אוראל נכדתי ואתנו סבים סבתות ונכדים נוספים גרמו לנו ללמוד אחת על השנייה להעמיק את הקשר להבין למה העיניים דומעות כשמדברים על סבא רבא. שיתפתי את אוראל בסודות ובסיפורי העבר, הלב שלי נצבט כאשר אוראל שאלה שאלות בעיניים דומעות צמאה לתשובות.

אוראל: שמחתי להשתתף במפגשים, למדתי מאיפה נולד שמה של סבתא דורית ומה סבא רבא עבר בילדותו וביום השואה הדלקתי נר זכרון לזכרו של סבא רבא.