מאגר סיפורי מורשת

ילדות בצל המנדט הבריטי והקמת המדינה

בארץ ישראל שלט המנדט הבריטי עד קום המדינה באישור חבר הלאומים. הורי, חביבה (לובה) שפירא ומשה סרבר עלו ארצה בשנת 1932 מעיירה בשם רוקישקי בליטא.

שנת 1934 אני והורי

הם הגיעו להרצליה עם עוד חברים  מההכשרה וגרו שם. אמי למדה להיות אחות בבית חולים בליטא. אבי במקצועו היה שען לא הייתה עבודה במקצועו, לכן עבד כמו חבריו בבניין המושבה. הם הקימו את בית הקולנוע הראשון בהרצליה היה מאוד קשה בתקופה הזאת, לא היה כסף ותנאי המחיה היו קשים מאוד: היה רק כביש אחד הראשי , והיתר היה חול, רוב העולים גרו בצריפי עץ, לא היה חשמל ולא היו חנויות וגם החום בקיץ היה ממש קשה לעולים מאירופה.

עד גיל 6 גרתי עם הורי בהרצליה ואז עברנו לגור ברמת השרון. אמי קבלה עבודה כאחות בקו"פח ואבי התנדב לבריגדה היהודית בעקבות מלחמת העולם השנייה שפרצה בשנת 1939.

שאבא שלי היה בבריגדה קיבל כל חייל פינקס שירים מהארץ למעלה אתם יכולים לראות את הכריכה של אחד האלבומים

הבריגדה היהודית

הבריגדה היהודית, הייתה חטיבה המורכבת ממתנדבים יהודים שגרו בארץ ובחו"ל, שרצו לעזור במלחמה נגד הגרמנים. אבי קבל חופשה לעיתים רחוקות. ואחר כך היה במייצרים ואירופה ולא היגיע ארצה שנה וחצי. כשחזר הביתה הוא עבד בגידול ירקות במושבה.

רמת השרון נוסדה ב1922 ושמה הראשון היה עיר שלום. היא הייתה מושבה של פרדסים וגני ירק. אני ואמי גרנו בחדר אחד בשכירות עם מטבח משותף לשתי משפחות כמו רוב האנשים בארץ. (בגלל שלא היו מספיק דירות והגיעו הרבה עולים). גרנו ברחוב אושיסקין שהיה בו רק חול ומדי פעם היו עוברים ערבים  רכובים על גמלים וחמורים ומוכרים ירקות. המושבה הייתה מוקפת פרדסים, ובלילות יללו התנים.

אני בגיל שש, עם הורי

הילדות ברמת השרון הייתה מאוד מאושרת למורות שלו היו לנו צעצועים ומעט מאוד ספרים. את שיעורי הבית עשנו ללא עזרת ההורים שהיו עסוקים בבעיות פרנסה וגם בגלל שלא ידעו עברית היטב. לא היו בכלל מכוניות פרטיות. והתנועה הייתה מאוד דלילה היה הרבה מרחב בין בתי המגורים. הינו ילדי טבע. כל אחר הצהריים  בילינו בחוץ עם החברים. בזמנו לא היה חוק שאסר לקטוף פרחי בר, לכן היינו בחורף הולכים לקטוף כלניות, נרקיסים ופטריות שבישלנו. נהגנו ליבש פרחי בר בתוך דפי ספר ובתחרות שהייתה מטעם קרן היסוד" מילדי ישראל לילדי הגולה" זכיתי בפרס: ספר עם הקדשה. שיחקנו במשחקים שונים: בחבל, קלאס, דודס, תופסת, 5 אבנים, פורפרה וגולות. הינו מטפסים על עץ התות הגדול קוטפים תותים ומתלכלכים בצבע סגול.

בבית הספר היו מעט מאוד תלמידים לכן למדנו 2 כיתות באותו חדר. בזמן שהמורה לימד כתה אחת הכיתה השנייה כתבה במחברת. היה שמש(שרת) שהיה מצלצל בפעמון גדול בתחילת ההפסקה ובסיומה. בכל יום שישי הינו שרים שירי מולדת ותורמים לקופסת קרן קימת (הקופסה הכחולה עם מפת הארץ) כסף שישמש לגאולת אדמות הארץ. סיימנו בית ספר עממי בכיתה ח', לא הייתה חטיבת ביניים. לא הייתה לנו תלבושת אחידה, למדנו כלכלת בית ואף בישלנו לתלמידים.

הספרייה בבית הספר הייתה דבר חשוב מאוד כל יום שישי החלפתי 3 ספרים. קראנו ספרי הרפתקאות מלחמות בין האינדיאנים למתיישבים האמריקנים למשל הספר "פרש בלי ראש" ספרי מדע בדיוני של "ג'ול ורן" הוא כתב על צוללות ועל ספינות אוויר (דברים שלא היו קיימים אז) ויותר מאחר התממשו. הספרים הכניסו אותנו לעולם הדמיון וההרפתקאות.

במחזור שלי, בשנת תשט היו רק 17 תלמידים 6 מורים ומנהל

לא הייתה קיימת הטלוויזיה ולא בכל בית היה רדיו, אבל אנחנו הילדים שגדלנו בתקופת מאורעות היסטוריים שמענו הרגשנו את המתח מסביב אם כי לא הבנו הכל. זכורה לי חוויה מסעירה במיוחד כאשר הופיעו במושבה עשרות חיילים בריטים עם כומתות אדומות(כולנו קראנו להם כלניות), הם היו חיילי הדוויזיה המוטסת הבריטית שהוצבו בפלסטינה. הם הציבו מכונת ירייה על גבעה באמצע המושבה.  ועשו חיפושים בכל בית, בכדי למצוא כלי נשק ולתפוס את אברהם שטרן ( יאיר היה שמו במחתרת), מנהיג תנועת המרי, לח"י (אשתו של יאיר הייתה מרמת השרון). אנחנו הילדים הינו מתוחים ומפוחדים.

עוד לפני מלחמת העולם ובזמנה ביקשו הרבה יהודים לעלות ארצה. הבריטים לא רצו לתת לאף יהודי שלא היה פעם בארץ לעלות ארצה והגבילו את מספר הסרטיפיקטים (רשיון עליה). בארץ התארגנו, אספו כספים ושלחו שליחים לחול בכדי לקנות כלי שייט שבעזרתם יבריחו יהודים ארצה. כמובן שנותרו באירופה רק אניות רעועות והיה מעט צוות. כשהשיגו אנייה מילאו אותה עד אפס מקום. ובתנאים קשים ניסו להעלות אותם ארצה. לעיתים הצליחו להערים על הבריטים: על החוף חיכו חברי קיבוצים והבריחו אותם לקיבוץ. לרוב הצליחו הבריטים לאתר את האנייה וגירשו את העולים לעתלית שהייתה מחנה הסגר שהקימו הבריטים ושלא היה מקום בעתלית גירשו אותם למכנה הסגר בקפריסין.

בזמן שלטון המנדט נוסדו 3 תנועות מרי שמטרתן הייתה לגרש את הבריטים מהארץ במעשים קיצונים: ל"חי – לוחמי חרות ישראל, אצ"ל – ארגון צבאי לאומי וההגנה שהייתה יותר מתונה. הם פוצצו את מלון המלך דוד בירושלים ששהו בו הרבה בריטים הם גם הדביקו בלילות על קירות הבתים כרוזים נגדם. ללח"י הייתה תחנת רדיו חשאית שכל יום שידרה בה גאולה כהן, תעמולה נגד הכובש.

מלחמת העולם הסתיימה בשנת 1945 והייתה הגדולה ביותר שקרתה לאנושות. בארץ התחילו להגיע ידיעות על קרובי משפחה שנספו, ברדיו היה מדור חיפוש קרובים, ואז נודע לי ולהורי שהסבים והסבתות שלי נספו וכל המשפחה מהצד של אמא של נספתה בשואה ומהצד של אבי ניצל אח אחד שנישאר ברוסיה. לרוב הילדים בדור שלי לא היו סבים וסבתות.

בשנת 1944 הייתה עליה גדולה של יהודים מתימן ומאוחר יותר הגיעו המוני פליטי המלחמה. שיכנו  אותם במעברות שהיו ישובים זמניים, בנו אוהלים וצריפים בשולי ישובים קיימים. התנאים היו מאוד קשים. גם ברמת השרון הייתה מעברה, הרבה אנשים התנדבו לעזור וללמד את האנשים שחיו במעברות. אימי הייתה בין המתנדבים.

הכרזת המדינה

בכ"ט בנובמבר 1947. הייתה הצבעה באו"ם על זכות העם היהודי למדינה. התוכנית הייתה שתי מדינות לשני עמים וירושלים תחת ממשל האום. 30 מדינות הצביעו בעד התוכנית 10 נגד ו – 10 נמנעו. אני זוכרת את ערב ההצבעה ישבנו המשפחה וחברים מסביב לרדיו ובכל פעם שהצביעו בעד ישראל היו שאגות שמחה בכל הרחוב. כשהתקבל רוב עבור הקמת המדינה הייתה שמחה גדולה וכולם יצאו לרקוד ברחובות. למרות שקיבלנו  מדינה קטנה הינו שבעי רצון הערבים התנגדו והיה ברור שנקבל את המדינה רק אחרי התמודדות מדינית קשה. בזמן שהבריטים התארגנו לעזוב את הארץ כבר התחילו הערבים לפגוע במכוניות בדרכים נידחות וניסו להרוג כמה שיותר יהודים. בה' באייר תש"ח 1947 הכריז דוד בן גוריון שהיה אז ראש המועצה הלאומית על הקמת מדינת ישראל דמוקרטית וחופשיה הוא קרא את נוסח ההכרזה בישיבה חגיגית בתל אביב.

מלחמת תש"ח, הגדולה במלחמות ישראל נקראת במספר שמות: מלחמת השחרור, הקוממיות והעצמאות. יום אחרי שדוד בן גוריון הכריז על המדינה פלשו צבאות ערב של: מצריים, סוריה, לבנון, ירדן, עירק ותקפו את ישראל מכל הכיוונים. המלחמה הייתה קשה מאוד עדיין לא היה לישראל צבא מאורגן וגם לא מספיק נשק, נשלחו שליחים לקנות ממדינות באירופה נשק כגון: רובים, מכונות ירייה טנקים ומספר מטוסים ישנים. ירושלים הייתה במצור הערבים חסמו את הדרך היחידה אליה היה מחסור באוכל ומים עד שנפרצה דרך עקיפה.

בתחילת המלחמה כבשו צבאות ערב שטחים רבים מהארץ והתקדמו לכיוון המרכז. אחר כך חל מפנה גדול והצלחנו להתגבר על האויב היו המון אבדות במלחמה זו ובזכות זה יש לנו מדינה..מלחמת העצמאות לא נגמרה בהסכם שלום אלה  בהסכמי בשביתת נשק. שטח המדינה גדל במלחמה זו.

בשנת 1950 הייתה חוויה ייחודית ומדהימה בארץ. ירד שלג בכול חלקי הארץ גם בנגב. בירושלים השלג הגיע לגובה של 70 ס"מ ובשפלה לשנים עשר. זו הפעם הראשונה שאנחנו הילדים ראינו שלג. תמיד שמענו רק סיפורים מההורים על השלג באירופה ועל הנהרות הקפואים. באותו יום לא הלכנו לבית הספר עשינו אנשי שלג ושיחקנו בכדורי שלג. כל המושבה הייתה לבנה וכך זה נמשך מספר ימים.

שלג בישראל בשנת 1950

כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה הכריז שר האוצר דאז, דוב יוסף, על משטר צנע. נקבעו הקצבות של מזון ריהוט וביגוד לכול אזרח במדינה. כל משפחה קיבלה פנקס עם נקודות לקניה. היו המון תחליפים: אבקת ביצים במקום ביצים ,אבקת צ'קוריה במקום קפה, אבקת חלב וכו'. האימהות עשו ליפתן מקישואים במקום מתפוחים  והמציאו עוד תבשילים זולים. בתקופה ההיא כשנעלי הילדים נעשו קטנות ולוחצות חתכו ההורים את קצה הנעליים בכדי שהאצבעות תהיינה חופשיות אנחנו הילדים לא התביישנו כלל.