מאגר סיפורי מורשת

זה אומר, לבנות התיישבות חדשה במקום שומם, אשר אומר במקרה שלנו: אזור לא מיושב שהמלחמה העיקרית הייתה בקדחת ובביצות שהיו בכל האזור. תנאי הקיום והחיים היו קשים ללא תחבורה ציבורית, בתים ראשונים בבנייתם וללא באר מים. מים קיבלנו מכפר חיים, מושב שהיה אז בן שנה.

 

הסוכנות היהודית, הגוף המטפל ביישובים חדשים, העניק לכל מייסד משק במושב, מספר דונמים שווה לכל אחד על בסיס שלושה ענפי חקלאות. שלוש פרות לחלב, לול קטן עם כחמישים עופות ושטח קטן למטעים. מזה היה צריך להתקיים, אך זה לעולם לא הספיק. מי היו אותם האנשים בכפר החדש הזה? האנשים האלה היו היהודים יוצאי גרמניה, ובין המייסדים האלה היו גם הורי.

 

הסיבות שההורים שלי עלו לארץ מגרמניה הם: עליית הנאציזם, פיטורים המוניים של היהודים. ההורים היו ציונים (לא דתיים) והמשיכה לארץ ישראל בגלל החלוציות. הכוונה המרכזית שההורים הגיעו לארץ הייתה לפני הכל לכבוש את השממה כמעשה חלוצי. הם עזבו את המקצועות הקודמים שלהם ועלו ליישב את הארץ. זאת הייתה למעשה העלייה החמישית וכמוהם עלו הרבה יהודים מגרמניה. לפני עליית הנאצים לשלטון, בשנות השלושים של המאה שעברה.

 

בשנת 1935 ייסדו ההורים שלי עם עוד שישה זוגות את מושב כפר כפר ידידיה שבעמק חפר. במשך הזמן נוספו עוד משפחות שביחד ניסו להתגבר על הקשיים שנוצרו ולהקים גם חברה מגובשת לחינוך ולתרבות.

 

למה דווקא בארץ הזאת?

ארץ ישראל הייתה מאז ומתמיד, עוד מתקופת התנ"ך הארץ המובטחת אשר על פי התנ"ך ניתנה ליהודים עוד מתקופת אברהם אבינו. הרצון לעלות לארץ ישראל לא תמיד היה מסיבות דתיות והראשוניות והחלוציות היו הסיבות העיקריות לעליה של הרבה יהודים ארצה למרות שלא הייתה עדיין מדינה. היהודים הרגישו שזה המקום שלהם, וכאן עליהם לבנות את ביתם.    

 

איך אתה הגעת לכפר?

סבא מספר: "מבין 7 המשפחות הראשונות של מייסדי הכפר, הייתי אני התינוק הראשון שנולד להורים ממייסדי הכפר וכך אני מלווה את מושב כפר ידידיה כמעט מאז היווסדו. למרות שהורי גרו בכפר ידידיה, נולדתי בירושלים, כי לאבי אשר היה רופא בגרמניה, היה חבר טוב שניהל את בית-החולים "שערי צדק" ולבקשתו הלידה אירעה שם  תרבות וחגים בכפר של פעם (כפר ידידיה) סבא,

 

מה זה אומר תרבות וחגים?

תרבות בכפר ידידיה, שנים ראשונות. התרבות נקבעת על ידי התושבים מכל מקום שהם הגיעו ובהתאם לבחירה שלהם. מכיוון שמייסדי הכפר הגיעו מגרמניה ההשפעה של התרבות הגרמנית הייתה גורם משפיע ביותר וזה בא לידי ביטוי בכל אירועי התרבות בכפר שלנו. ההורים שלנו עסקו מלבד בעבודה הרבה מאוד במוסיקה וביניהם היו מספר הורים אשר ניגנו בכלים מוסיקליים. אבא שלי ניגן על כינור וגם על ויולה (כלי דומה לכינור). הנושא של שירה ומוסיקה היה מאוד חשוב בכפר ומהשנים הראשונות התפתחו חוגים שונים בנושאים אלה.

 

מספר שנים יותר מאוחר התקיים חוג לחליליות וכמעט כל הילדים בכפר למדו לנגן על חלילית. המורה לחלילית שהיה חבר המושב הקפיד מאוד על סדר ומשמעת והיה צועק על הילדים כל הזמן. אבל התוצאה הייתה שנגנו חליל באופן יוצא מהכלל. אני הייתי מהבודדים שלא למד חליל, כי אבא שלי ניגן על כינור ושכנע אותי ללמוד לנגן על כינור כשהוא המורה. האמת הייתה שלא הייתי מרוצה מכך.

 

גם בנושא הספורט הביאו את רוח המקצועות השונים איתם כפי שלמדו מהוריהם. נושא הכדורגל היה נושא מרכזי אשר ההורים ניסו ללמד אותנו. במשך שנים רבות פיתחנו מסורת בכפר שלנו של משחק כדורגל אבות נגד בנים. כמובן שבשנים  הראשונות ניצחו תמיד ההורים, אבל עם השנים ההורים בגרו, הילדים גדלו והניצחונות עברו אל הילדים. מסורת זו של אבות נגד בנים בכדורגל, קיימת עד היום זה למעלה משבעים שנה.

 

גם במשחקי החשיבה נוצרה מסורת יפה, בה חלק מהמבוגרים בכפר לימדו את הילדים שח-מט. היינו מקיימים אליפויות והגענו להישגים יפים. מקום חשוב מאוד אצלנו בכפר תפסה הפסקת הצהריים, מסורת נוקשה מבית הוריהם מגרמניה. בין השעות שתיים לארבע בצהריים היה צריך להיות שקט ודממה. הפסקה זו נקראת בגרמנית: שלאף שטונדה. שעת שינה. מונח זה השתרש במשך השנים גם בהרבה רבדים אחרים של האוכלוסייה בארץ, כחלק מתרבות החיים.

 

תרבות האוכל: הכוונה היא לא למאכלים השונים אלא להתנהגות באוכל. היה איסור חמור למלא הצלחות בזמן הארוחה בכל מה שעיניים ראו. היה צריך לקחת מהאוכל אך ורק מה שחשבנו שנוכל לאכול. אם סיימנו את מה שהיה על הצלחת ורצינו עוד, היה מותר לנו לקחת עוד. אך אבוי למי שהיה משאיר אוכל על הצלחת ולא סיים את מה שלקח. מה שנשאר על הצלחת היה נשאר לארוחה הבאה, ולא היו מקבלים משהו אחר עד שלא סיימו את מה שנותר על הצלחת. 

 

הדגש על חגים התפתח לאט לאט. מכיוון שהיו  מעט משפחות ולא כולם היו עם ילדים, העדיפו חברי הכפר לחגוג את החגים השונים יחד. בבית העם חגגנו יחד את חגי הכפר. כילד, זכורים לי כמה חגים משותפים שהיינו חוגגים שנה אחר שנה, בהתאם למסורת ישראל, אך עם הרבה תוספות מקוריות של הורינו, שחלק מהם הם הוסיפו כיד הדמיון להצלחת החג. חג אחד היה סדר פסח משותף, עם הגדה מקורית שהורינו חיברו. גם את נושא הסעודה של ליל הסדר עשינו במשותף וכל זוג הורים הביא את הטוב ביותר שהיו יכולים לבשל. היו שרים שירי פסח מסורתיים וכיד הדמיון מהווי חיי הכפר המתפתחים. החוויה הייתה עמוקה כל כך ומיוחדת שאני זוכר אותה עד היום.                       

 

החג השני המשותף היה חג החנוכה, בו בנוסף על הדלקת הנרות והשירים הרגילים, כתבו הורינו נוסח מיוחד אשר התאים לכל מה שקורה בכפרנו החדש.  המוסיקה הייתה חלק גדול מאוד בחג החנוכה והמבוגרים שניגנו על הכלים השונים שיתפו אותנו הילדים בכל הכלים שלמדנו לנגן עליהם. גם את חג הפורים חגגנו במסגרת הכפר עם תחפושות ונושאים מהווי הכפר המתפתח. חג השבועות היה במוקד החגים אשר חגגנו ביחד. זהו חג מחגי ישראל, אך גם חג חקלאי אשר מסמל את הביכורים של התוצרת החקלאית. בנוסף על חגיגה הרגילה אשר חוגגים חג זה, התחילו הורינו במסורת מעניינת של מכירה פומבית. מכירה פומבית הייתה אירוע מהיפים ביותר בכפר של פעם. היו מתאספים בחצר לפני בית העם, החברים והילדים של הכפר כשכל אחד מביא איתו משהו ששייך לביכורי המשק. ( חג הביכורים ) מזכיר הכפר היה עומד על במה, ומכריז את ביכורי הכפר למכירה פריט אחר פריט. זה שנתן הכי הרבה עבור אותו פריט זכה וקנה את הפריט. הכסף הלך לטובת נזקקים והשמחה הייתה רבה, וכך גם הרעש.

 

החגים אשר השאירו עלינו הילדים את הרושם הגדול ביותר, היו החגים אשר ציינו את גיל הכפר. החג הראשון אשר נחגג היה חג החמש של הכפר. מטבע הדברים, בגלל גיל אינני זוכר את חג החמש של הכפר וגם אין לנו תמונות שנוכל להיזכר בחג זה. חג הכפר הראשון שאני זוכר כילד בין עשר הוא חג העשור לכפר. בחג זה השתתפנו אנחנו הילדים בצורה פעילה וחשובה. חג העשור היה גם חג אשר בו קבלנו תגבורת של כעשרים וחמש משפחות ממושב גאולים נחגג אצלנו ברוב העם ונשאר בזיכרוננו זמן רב. אנחנו הילדים בניצוחו של אבי הופענו כתזמורת וניגנו את סימפונית הצעצועים של היידן. הוזמנו לחג הרבה אורחים מהסביבה הקרובה, וכן גם כל מיני אורחים חשובים שהיה להם חלק בפיתוח הכפר. הוצג מחזה אשר נכתב על ידי אחד מחברי הכפר על תולדות הכפר כשחבר אחד שיחק את התפקיד הראשי של פילון הזקן שעל שמו נקרא כפר ידידיה. הייתה שמחה רבה ואנחנו הילדים השתתפנו בהצגה באופן פעיל הן במשחק והן בשירה.

 

אחד מחגי הכפר היפים ביותר היו חגיגות העשרים של כפר ידידיה. מכיוון שכולם היו אוהבי מוסיקה החליטה ועדת התרבות של הכפר להעלות על במה את האופרטה: העטלף, של יוהן שטראוס. ההכנות היו רבות מאוד ונמשכו חודשים ארוכים. המנגינות היו מקוריות, אך המילים היו מהווי הכפר מכל הנושאים אשר בהם עסקנו.

 

לאחר שסיימתי את השירות בצבא וכשחזרתי למשק ההורים לקחתי על אחריותי בהתנדבות את כל פעילות הנוער בכפר וכן את חגי הכפר למיניהם. את חגי השלושים, הארבעים, חגיגות יובל החמישים, וחגיגות יובל השבעים. מכיוון שחגי יובל אלו הם כבר לא היסטוריה רחוקה בתולדות הכפר לא אמשיך בתיאורים אלה אחרת נמלא עוד דפים על דפים ונסתפק בכך.               

 

משוב של סבא גבי:

"אין כמו הקשר הרב דורי, ליצירה משותפת של נתינה וקבלה. הסב והנכד מזינים זה את זה ביכולות, בכישורים ובמלוא האהבה, כי רבה. יחד הם חווים עבר מפואר מהשנים של פעם, בשילוב של טכניקה מתקדמת ויחד מנציחים זאת לדורות הבאים, ואכן, הנצחה זו לאורך ימים, משתלמת. הנאה מיוחדת היא לי, לעבוד עם נכדי יובל על עבודה זו של הקשר הרב דורי, להנציח עבר, לחיות ההווה, לשאוף לעתיד ולהסתכל על הכל  במבט חיובי.

 

משוב של הנכד יובל:

"נהניתי מאד לעבוד עם סבא שלי. היה לי כיף ללמוד דברים חדשים ועוד יותר כיף לשמוע סיפורים !!!                תודה שהקדשת מזמנך, לעשות איתי את העבודה הזאת".

 

"כפר ידידיה הוא מושב השוכן ליד נתניה ושייך למועצה אזורית עמק חפר. המושב תוכנן בידי ריכרד קאופמן ונוסד על ידי עולים מגרמניה ב-8 באפריל 1935. המימון הראשוני התקבל מיהדות אלכסנדריה שבמצרים, לכן נקרא על שם ידידיה (פילון) האלכסנדרוני. בשנת 1945 הצטרפה ליישוב קבוצת מתיישבים מלוכדת (בני גאולים) שניסתה כוחה ללא הצלחה בהקמת יישוב עצמאי. במושב עוסקים בענפי החקלאות: פרחים, רפת, לול, פרדס ומשתלה. שטחו כ-3,000 דונם".

 

תשע"ו