מאגר סיפורי מורשת

הוריי ניצולי שואה, נולדו ברומניה בעיירה בשם ואשקוביץ, פרבר של צ'רנוביץ. הם נישאו בשנת 1931. כיום כל המחוז שייך לאוקראינה. 

 

בחודש יולי 1941 גורשו הוריי יחד עם יהודי מחוז בוקובינה לצעדת המוות. בדרך איבדו את ילדיהם. בשואה בשנת 1941 איבדו הורי את בתם פרידה בת תשע ואת בנם מרדכי, בן שלוש שנים. הם הגיעו לגטו פבלובקה, ממנו שוחררו בחודש מרץ 1944.

 

בשנת 1947 עלו הוריי  לישראל מרומניה יחד עם אחי יצחק שנולד בשנת 1946. כאשר זכו להגיע לישראל נתפסו על ידי הבריטים ששלטו בארץ וגורשו למחנה 61 בקפריסין. אניית  המעפילים  בה הגיעו הורי  נקראה  קדמה.  

 

 

אניית המעפילים קדמה

אני נולדתי ב-30 לאפריל ב- 1948, שבועיים לפני ההכרזה והקמת המדינה, בגבעת אולגה במחנה עולים אגרובנק. בשנת 1949 קיבלו הוריי דירת חדר עם שירותים משותפים ברח' עירק 136 חיפה, כיום רחוב  קיבוץ-גלויות. בשנת 1951 עברנו לרחוב דרך נצרת 38 חיפה, שם היו 2 חדרים ושירותים פרטיים בדמי מפתח של  "הרכוש הנטוש", בהמשך הוחלף שמו לחברת "עמידר". 

 

 

בשנת 1952,כשהייתי בן 4, אבי ישראל ז"ל נפצע בתאונת עבודה וכעבור מספר ימים נפטר. התאונה אירעה כשעסק בהרכבת מטען בתעשייה צבאית בכורדני, שנמצאת בשכונת נווה גנים בקרית מוצקין. באותם ימים לא היו קצבאות ביטוח לאומי ועזרה ממשלתית, אמי קיבלה לאחר תביעה סכום קטן. בתחילת שנות ה-50 הוכרז במדינה משטר צנע, חולקו תלושי מזון לפי גודל המשפחה ומספר הילדים.

  

 

 קבלה לפנקס המזון

 

בתאריך 25/04/1952 אמי מצאה ברחוב פנקסי תלושים שהיו יקרי ערך לתקופה היות שאפשרו קניית מצרכי מזון בסיסיים ומסרה אותם למשטרה. (ראו צילום הקבלה שקיבלה). אמי ז"ל הייתה חולת לב, לא עבדה ובבית נוצר מצב כלכלי קשה. בשנת  1953 ביוזמת השכן שלנו, העבירו אותי ואת אחי למנזר סטלה מריס על הכרמל שנמצא במרחק של כ-4 קילומטר מהבית, אני רק זוכר שמעל המיטה שלי היה צלב.    

 

לאחר מספר ימים ביוזמת אחי ברחנו רגלית הביתה לרחוב דרך נצרת 38 חיפה, כיום הוא רחוב ישראל בר יהודה. הבית כבר לא קיים היום. היות שבבית המצב לא השתפר, נשלחנו לבית יתומים דיסקין ירושלים. באותה תקופה התקיימו הפגנות של החרדים עקב הכוונה להקים בריכת שחיה במקום.

 

 

 

 

כעבור 3 שנים בעזרת דודי מרדכי לאונר ז"ל, העבירו אותנו לישיבת "יחל ישראל" ברמת ויזניץ  חיפה. בישיבה למדנו בחדר עם מלמד, למדנו בעיקר לימודי קודש בבוקר ורק אחרי הצהריים לימודי חול. לימודי קודש כללו תנ"ך, גמרא, קיצור שולחן ערוך, משניות ופרקי אבות. לימודי חול כללו בעיקר חשבון ומולדת (גאוגרפיה). בישיבה למדתי עד גיל 12.

 

 

 

 בניין הישיבה

 

 בזמן שהותי בישיבה חוויתי אירועים שגרמו לי לערער באמונתי בדת. למשל גזבר הישיבה שדרש מאמי כספים שידע שאין לה ועל אף שדודי מרדכי, שהיה חסיד ויזניץ, תמך בישיבה בכסף רב. בגיל 12 עזבתי את הישיבה, תחילה הורדתי את הפאות ובהמשך גם את הכיפה. אמי רחל ז"ל נפטרה לאחר מחלה קשה בשנת 1965.   בחופשות מהלימודים הייתי בבית ושיחקתי עם חברים חילוניים, שיחקנו במשחקים שהיו נהוגים אז כגון ריכוז, סבלנות, דוקים, קלפים שיצרנו מאריזות של סיגריות וחמש אבנים. החיים באותה תקופה היו שונים מהיום, בישלו על פתיליה, כביסה כיבסו  בגיגית וכסכסת, הרתיחו מים בפרימוס, מקרר חשמלי לא היה, היה מקרר קרח וכל יום או יומיים הגיע לרחוב עגלה רתומה לסוס עם ארגז גדול מלא בלוקי קרח, קנינו שליש או מחצית בלוק. 

 

 

 כסכסת לכביסה

 

גם נפט לשימוש ביתי הגיע לבתים במיכלים רתומים לסוסים, המוכר היה מצלצל בפעמון ע"מ להכריז על בואו. חלב לא קנינו בסופרמרקט, חלבן היה מביא חלב בבקבוקי זכוכית, שלא היה מפוסטר. היות שהמצב הכלכלי בבית לא השתפר, יצאתי לעבודה ולמדתי מסגרות בניין, יום בשבוע. למדתי כחניך הנוער העובד והלומד בחיפה. תוך כדי עבודה למדתי גם שרטוט בניין. בעבודתי במסגרות עבדתי גם עם ערבים שהגיעו מהכפרים בצפון ומהעיר נצרת. 

 

בשנת 1966 התגייסתי לצה"ל לחיל משטרה צבאית. בתום הטירונות וקורס שוטרים הוצבתי לשרת בכלא 6 על יד עתלית.

 

בשנת 1968 נישאתי בבת גלים חיפה באולמי קזינו, האולם היה בנוי על המים ושימש בעבר כקברט ומועדון לילה.

 

תשע"ה 2015