מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי החליט לעלות לישראל מכמה סיבות: ציונות ופחד מהקומוניזם לאחר בילוי שנים בשבי הסובייטי.

היו שתי עליות מיוגוסלביה אחת בשנת 1948 והשנייה בשנת 1949. אנחנו עלינו בעלייה השנייה באוניה רדניק והגענו ארצה בתאריך  30.6.1949 בהיותי בת 9.

האוניה הייתה עמוסה מאד – היינו כאלף איש עליה. המסע ארך שבוע ימים.היינו שם בצפיפות רבה מאוד, אנשים לקו במחלת ים, אך אני כילדה לא הרגשתי בזאת. הגענו לחיפה, רוססנו בדידיטי, קיבלתי תפוז ראשון שראיתי

בחיי. משם הועברנו במשאיות למחנה עולים ליד חיפה בשם "שער העלייה".שם שוכנו עשרה אנשים באוהל אחד, כלומר שלוש משפחות.

 

אחרי שבוע הועברנו למחנה עולים "בית ליד", שוב לאוהל שבתוכו יש עשרה אנשים. אמי סבלה מאוד מהתנאים הקשים אך התאוששה. הבילוי הטוב ביותר הייתה נסיעה לנתניה, שנראתה לנו העיר הגדולה והלבנה. כדאי לציין שהעובדה שאני זוכרת את העיר ככה, סימן שמאוד התרשמתי מנתניה, אחרי שנים שהייתי במלחמה בהפצצות ובהרס. בנתניה אמא קנתה פתיליה וסיר פלא והחלה לאפות עוגות- אחד הדברים שהצטיינה בו כל חייה.

נשארנו בבית ליד כשישה שבועות ואז הורי החליטו לעבור לחיפה. שכרנו חדר אצל משפחה, שבמקרה הייתה דוברת הונגרית והייתה לנו תקשורת איתם. לצערנו אחרי זמן קצר נאלצנו יחד עם בעלי הדירה לעזוב, כי בעל

הדירה המקורי מלפני מלחמת השחרור שהיה ערבי שביקש את הדירה תמורת קרקעות שהיו לו ומשרד הביטחון רצה אותן. אני זוכרת שמשה דיין בא לדירה לעשות את העסקה. נתנו לנו לשהות במלון לשבוע עד שנמצא חדר

חלופי. וכך נדדנו מחדר לחדר בחיפה עד שקנינו דירה בדמי מפתח בהדר הכרמל.

בגלל כל הנדודים הללו בשנה הראשונה לא הלכתי בכלל לבית ספר. היות ולא ידעתי אות ומילה בעברית נכנסתי שוב לשליש האחרון של כיתה ג'. )למרות שסיימתי אותה ביוגוסלביה(. זכור לי שבנות מכיתה ח' עזרו לי בסימני ידיים להסתדר. לא זכורה לי טראומה גדולה. בתום השליש בכיתה כבר כתבתי ללא שגיאות ודיברתי עברית. למזלי יש לי כישרון לשפות, ירושה מאבי.

 

בכיתה ד' כבר הייתי ככל התלמידים. בכיתה ה' עברנו שוב דירה ולבית ספר חדש. הייתי תלמידה מצוינת והמחנכת המליצה שבחופש הגדול אשלים חומר בחשבון ובאנגלית ואקפוץ לכיתה ז'. ואז שוב עברנו

לדירה שקנינו בהדר הכרמל, וכך את כיתות ז' ו ח' סיימתי באותו בית ספר. הייתי תלמידה מצוינת גם

שקדנית. מבחינה חברתית קשרתי קשרים טובים עם חברות בשכונה. בתנועת נוער לא הייתי כי הורי

פחדו לאפשר לי. הייתה להם טראומה עוד מהמלחמה על תנועות נוער אידאולוגיות. עובדה זאת הכאיבה לי מאוד אך לא יכולתי לשנות את המצב.

 

בסיימי את בית הספר העממי עברתי לבית חינוך תיכון בחיפה, למגמה ביולוגית חקלאית. למדתי מקצועות כמו מתמטיקה, כימיה וביולוגיה ברמה מוגברת. סיימתי בתוצאות בגרות גבוהות ורציתי ללכת לעתודה האקדמאית כדי ללמוד כימיה באוניברסיטה.

לא התקבלתי לעתודה כי יש לי פגם ראייה בעין אחת ולכן כושר הבריאות לא הספיק. לכן קיבלתי דחייה מהצבא למשך שנות הלימודים. סיימתי את לימודי הכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1962. שנות לימודי זכורות לי כשנים יפות וקשרי עם חברים ללימודים עדיין קיימים.

 

אבי שעבד כפועל בניין, התקדם בתפקידיו והקבלן שאצלו עבד בנה בעיקר בבתי הזיקוק בחיפה ובמפעלים הפטרוכימיים,  מינה אותו למנהל העבודה. בזמן הזה השפה המדוברת בבתי הזיקוק הייתה אנגלית, כך שאבי היה חייב ללמוד את השפה על בוריה כי כל ההתכתבות עמם נערכה באנגלית. למזלו היה לו כישרון לשפות.

 

בתקופה זו הוא החליט גם שההכשרה שקיבל ככלכלן ועובד בנק אינה מתאימה למקצוע ולכן החליט ללמוד במסגרת לימודי ערב בטכניון קורס ראשון להנדסאי בניין. בסיימו הוא למד לבחינות התעודה ואני במקביל למדתי לבחינות הבגרות. במשך הזמן הוא למד עברית טובה. לעומתו אמי מעולם לא השתלטה על השפה והשתמשה בעיקר בשפה הגרמנית. בסיום לימודי באוניברסיטה נסעתי במסגרת חילופי סטודנטים לווינה שהיתי שם שישה שבועות ועבדתי בביח"ר למשקאות אלכוהוליים ולחומץ. נהניתי מאוד.

בשובי מלימודי מירושלים לבית הורי בחיפה חיפשתי עבודה וחוגים להעשרה. התקבלתי לעבודה חלקית במחקר רפואי בבית חולים. אחרי כחצי שנה מצאתי עבודה במשרה מלאה במעבדה, של משרד החקלאות, בה נערכו

בדיקות של קרקע, מים, צמחים ותערובות למזון לבעלי חיים. אומנם התקבלתי למלא את מקומה של כימאית שיצאה לחופשת לידה, אך בשובה החליטו להשאיר אותי כעובדת קבועה. משנת 1963 .

 

לאט לאט גדלו היקפי ומגוון הבדיקות. עבדנו יחד עם אגרונומים שהדריכו את חקלאי הגליל המערבי שם שכנה המעבדה. כמו כן, בדקנו בדיקות גם עבור חוקרי מכון וולקני שעשו ניסיונות באזור. עם השנים מוניתי למנהלת המעבדה.

הוספתי מכשור חדיש ובדיקות נוספות כמו בדיקות של מי קולחין שהוכנסו עם הזמן להשקיית גידולים. נשארתי במקום הזה עד פרישתי לגמלאות בשנת 2001 . בשנות עבודתי הרבות השתתפתי בהשתלמויות מקצועיות

שנערכו על ידי משרד החקלאות, בהשתלמות בשוויץ בכמה מעבדות, ובהולנד ליד אוניברסיטה חקלאית.

כמו כן, זכיתי במלגה מקרן הברון הירש לסיור בארצות הברית במספר מתקניי השבחת מי קולחין. המעבדה שלנו זכתה בפרס קפלן ובמיקום גבוה בבדיקות בין המעבדות בעולם.

 

במעבדה 

בין חוגי העשרה שנרשמתי להם הייתה השפה הצרפתית שבה השתתפו שלושה בחורים

מרפא"ל. כך הכרתי את עודד שהפך להיות אחרי כשנתיים לבעלי.