מאגר סיפורי מורשת

משה גרינפלד, אבא של סבתי שולמית (סבא רבא שלי) נולד בוורשה שבפולין בשנת 1911 ועם פרוץ מלחה"ע ה-2 התגייס לצבא פולין לגדוד פרשים. הוא נלחם במשך חודש עד שפולין נכבשה ע"י גרמניה הנאצית ובסוף נשבה ע"י הגרמנים. בעזרת תעוזה ותושייה הוא הצליח לברוח מהשבי ולהגיע לגבול עם ברה"מ. הוא חצה את הגבול לברה"מ והצליח לשרוד בעזרתם של היהודים המקומיים דוברי היידיש, שכן זו הייתה שפת אמו. משה למד רוסית, הצליח להסדיר את המסמכים ואף להתקבל לעבודה, שם הכיר את חיינה ברנשטיין, שלימים תהפוך לאישתו.

חיינה ברנשטיין, אמא של סבתי שולמית (סבתא רבתא שלי), נולדה בשטייטל (יישוב של יהודים) קטן בבלרוס, למשפחה עניה בת 14 נפשות. חיינה אהבה ללמוד אך למשפחה לא היה די כסף ולכן היא סיימה רק את בית הספר הייסודי והחלה לעבוד. כבר מגיל צעיר גילתה כשרון וחריצות.

בשנת 1941 משה וחיינה נפגשו, התאהבו והתחתנו, אך המלחמה קטעה את תכניותיהם. ביוני 1941 צבאות גרמניה הנאצית פרצו את הגבול עם ברה"מ. משה אשר הכיר היטב את אכזריותם של הגרמנים, דחק בחיינה לעלות על הרכבת הראשונה שנוסעת מזרחה, להרי אורל הרחוקים, השוכנים במרכז רוסיה, וכך הם עשו. ללא פרידה מהמשפחה, ללא מזוודות או כסף, עלה הזוג הצעיר על הרכבת הראשונה ונסע אל הלא נודע.

שולמית (סבתי), הבת של משה וחיינה, נולדה בעיר קופייסק שברוסיה בשנת 1943. ההורים שלה, משה וחיינה, הצליחו להתבסס ולהתפתח במקום החדש אליו הגיעו. שניהם עבדו בעבודות טובות. לשולמית הייתה מטפלת צמודה, אשר טיפלה בה בביתם המרווח יחסית לבתיהם הצפופים של השכנים. שולמית גדלה לבדה, ללא אחים או אחיות, אך היו לה הרבה חברים בחצר המשותפת, גם נוצרים וגם מוסלמים. בין השכנים שררו יחסים של כבוד הדדי ולא היו כלל לסכסוכים על בסיס עדתי.

סבתי גדלה ולמדה באוניברסיטה פיזיקה, אסטרונומיה ואנגלית, ובגיל 19 החלה ללמד בבית ספר תיכון בעיר הולדתה קופייסק. בסוף שנות ה-70 היא עברה לגור בבלרוס, שם נולדה אמי, אנה.

בשנת 1996 סבתי שולמית עלתה לישראל, כאשר היא בת 53. תחילה היגיעה לעיר כרמיאל ולאחר מכן עברה לגור בירושלים, לעזור לאמי לטפל בי אחרי שנולדתי.

הזוית האישית

טליה ברזני: במהלך התכנית סבתא התקשתה לכתוב בעברית ולכן אני תרגמתי וכתבתי את הסיפור שסיפרה לי ברוסית. התכנית תרמה לקשר ביני לבין סבתא ולמדתי עוד על עברה ועל הסיפור המשפחתי שלי.