מאגר סיפורי מורשת

שמי לילי זילברמן, אני סבתא של עידן בונפיל. נולדתי בישראל בתאריך 18.1.1959 בבית החולים הדסה הישנה, על יד שוק מחנה יהודה. נולדתי להורי שרה ובן ציון הרוש.

מוצאה של אמי

אמי, שרה הרוש (שם משפחה קודם: ניסים) נולדה בשנת 1941 בעיר בגדד, בירת עיראק. היא עלתה לארץ בשנת 1951 כשהיא בת 10, עם סבתא וסבא שלה. הוריה נשארו בעיראק. אביה עלה בשנת 1953 ואמה עלתה לארץ בשנת 1956. לפני עלייתם ארצה, החרימו להם בבגדד את כל הרכוש, הזהב והיהלומים שהיו ברשותם. בנוסף החרימו להם אפילו את תעודות הזהות ותמונות שהיו להם. כשהגיעו ארצה שוכנו במעברת טירה.

מוצאו של אבי

אבי, בן ציון הרוש ז"ל, נולד בשנת 1932 באלכסנדריה שבמצרים. עלה ארצה בשנת 1949. הוריו השאירו מאחור את כל רכושם, הזהב וכל מה שהיה להם ועלו באונייה, דרך צרפת, ולאחר מכן עלו ארצה בשנת 1949. הם הגיעו לזכרון יעקב, שם עבדו בכרמים. לאחר מכן העבירו אותם למעברת תלפיות בירושלים.

הוריי והמשפחה שהקימו

הוריי נישאו בשנת 1956 בירושלים. אני האחות השנייה מבין חמישה אחים ואחיות: שני בנים ושלוש בנות. גרנו בשכונת גונן ח' בירושלים ולאחר מכן עברנו לשכונת גילה. היום אנו גרים בישוב הר גילה. בביתנו הראשון, בשכונת גונן ח', גרנו בדירה של שני חדרים, פינת אוכל ומרפסת.

ילדות בירושלים

הייתה לנו ילדות יפה מאוד עם חיי חברה מצויינים ומשחקים יצירתיים. היינו נפגשים במקום שנקרא "מפגש אלנבי" בכל מוצאי שבת ומשם הולכים לסרט. משפחתי הייתה הראשונים בשכונה שהייתה להם טלוויזיה בבית. כל ילדי השכונה היו מגיעים אלינו ואמי הייתה מכינה לנו בורקסים, פופ-קורן וכל מיני דברים טעימים לאכול בזמן הצפייה. אבי עבד בבית כגרפיקאי עצמאי ואמי הייתה עקרת בית. לאחר שגדלנו אמי עבדה כמדריכה בתוכנית "אתגר" שהייתה תוכנית הכנה לילדי הגן לקראת העלייה לכיתה א'.

אבי ואמי היו תמיד עוזרים לנו ומתנדבים לפעילויות בבית הספר. אמי הייתה מכינה בחג החנוכה סופגניות לבית הספר ובפורים אזני המן. אבי, שאחד מכישרונותיו הרבים היה לצייר, היה אחראי על קישוט בית הספר בחגים ובכלל. בחנוכה צייר לנו חנוכייה מזהב שהייתה מדהימה ביופיה ופעם אפילו צייר לי מיקרוסקופ לעבודה בשיעור מדעים, המורים בבית הספר החלו לריב מי ייקח את הציור לביתו. בימי שישי הייתה לנו קבלת שבת של כל בית הספר ואמי הייתה מכינה לנו עוגות. באחד הימים קיבלתי תעודת הצטיינות בלימודים ומנהלת בית הספר העניקה לי סידור עם הקדשה אישית. הסידור שמור אצלי למזכרת עד היום. בבית הספר בהפסקות ואחר הצהרים היינו משחקים קלאס, חמש אבנים, כדורגל, כדורסל, מחניים, מחבואים ועוד.

אני מאוד מתגעגעת לימים האלה. הייתה נתינה ללא גבולות, אחווה ואהבה בין כולם. הייתה ערבות הדדית, כולם עזרו לכולם. היה לנו מאוד כיף אחד עם השני. תמיד היינו כולם ביחד, משחקים בהפסקות, נפגשים אחר הצהריים. חיי החברה שלנו היו עשירים ומגוונים ונראה לי שכל אלה קצת הולכים לאיבוד היום וחבל לי על כך.

אני והאקורידון שלי

אני זוכרת שכאשר הייתי ילדה הייתה לי כמיהה לנגן על אקורדיון. בבת המצווה שלי, הוריי הפתיעו אותי וקנו לי אקורדיון 80 בס בצבע ירוק. הוא היה מאוד מיוחד ועד היום הוא שמור אצלי. כשילדיי היו קטנים הייתי מגיעה לגנים ולבתי הספר שלהם ומנגנת להם בימי הולדת ובחגים. היום אני מדי פעם מוציאה אותו מהמחסן ומנגנת לנכדיי שמביעים פליאה למראה הכלי המיוחד הזה.

עם משפחתי

במלחמות ישראל

לצד כל הזיכרונות הטובים, חווינו גם כמה מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה. בתקופות המלחמות היינו נשארים בבית עם הצללות על החלונות ואורות כבויים. תקופות אלה היו לא קלות אבל עברנו אותן יחד עם כולם, בהבנה ועזרה הדדית.

הכרתי את בעלי, ישראל זילברמן, בשנת 1974 והתחתנו בשנת 1981. בשנת 1983 נולדה בתי הבכורה מורן ואחריה נולדו שני בניי, עמרי ובן, בן קרוי על שמו של אבי (בן ציון). עבדתי בבנק הפועלים ולאחר מכן עברתי לעבוד כמנהלת חשבונות במתנ"ס של שכונת גילה למשך שש וחצי שנים. לאחר מכן עברתי לעבוד בקופת חולים כללית, בה אני עובדת עד היום.

חיי המשפחה כיום

חיי המשפחה והבילויים עם הילדים והנכדים שלנו חשובים לנו מאוד. אנחנו משתדלים לבלות יחד כמה שיותר. נפגשים בערבי שבת לארוחה משותפת כולנו יחד, חוגגים את החגים יחד וכמובן חוגגים יחד את ימי הולדת של כל אחד מבני המשפחה. אנו מאוד אוהבים לטייל עם הנכדים ולבלות איתם בכל מיני פעילויות. לפני כחודשיים טסנו יחד עם נכדי הבכור עידן לטיול משותף בפראג. היה מהנה מאוד.

הזוית האישית

עידן: למדתי על העבר והילדות של סבתא שלי והבנתי כמה זה היה שונה פעם לעומת היום. אני מאחל לה בריאות ושנמשיך לבלות ולהנות וללמוד אחד מהשנייה.

לילי: נהניתי מאוד לספר לעידן על הילדות המיוחדת שהייתה לנו פעם. כולי תקווה שאחווה וערבות הדדית יחזרו להיות ערכים מרכזיים בחיי ילדינו ונכדינו.