מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1948 בעיירה stefanesti הנמצאת בצפון מזרח רומניה. הוריי מנדל וזלדה פורמן ניצולי שואה שחזרו לעיירה אחרי המלחמה עם אחי הבוגר יוסי שנולד במחנה ריכוז. רומניה של ילדותי הייתה מדינה קומוניסטית וכמובן שמציאות זו באה לידי ביטוי בחינוך שקיבלנו בבית הספר. הייתה רק תנועת נוער אחת שהיא כמובן הצופים הקומוניסטים (pioneri) ובתמונה המצורפת ניתן לראות את הילדים בכיתתי עונדים את הצעיף האדום של התנועה.

הייתי היהודי היחיד בכיתה (אף כי שם בית הספר היה הישראלי), במקביל ללימודי בבית הספר הוריי הקפידו שאלמד עברית ולכן למדתי ב"חדר" אצל המלמד. אבי כיהן כמנהל הפנימייה של בית הספר אבל ההכנסה הייתה מועטה ולכן הוא בנוסף גידל כבשים ומכר מהן מוצרי חלב,עורות וצמר. הפועלים הרומנים היו לוקחים בבוקר את הכבשים לאחו כדי שהן ירעו עשב. בצהריים אמי שלחה אותי להביא לפועלים אוכל וכך ראיתי איך הם מטפלים בכבשים (גוזזים, חולבים וכדומה).

בהיותי בן עשר הוריי הגישו בקשה לעלות לארץ. באותן שנים השלטון הקומוניסטי ברומניה הטיל מכסות על כמות העולים ואף דרש וקיבל מהסוכנות היהודית כסף (כופר) עבור כל יהודי שעזב את רומניה. אחי ואני לא אהבנו את הרעיון של העליה לארץ כי שנינו חונכנו שהחיים במערב לא טובים כחלק מ"שטיפת המוח" שעברו כל הילדים בימים אלה  ברומניה. דוגמא אחרת ליחס השונה לרומניה של הורי ושלנו הייתה כשהוריי התייחסו לממשלה אמרו ביידיש: "זיירע מליכע" בתרגום "הממשלה שלהם", כלומר של הגויים ולא שלנו.

רק כעבור חמש שנים קיבלנו אישור לעלות והגענו לארץ בדצמבר 1963. הזיכרון הראשון שלי מישראל היה המפגש עם פועל נמל בחיפה כשהאוניה עגנה שאמר לנו שהנה הוא יכול למתוח ביקורת על הממשלה בלי שיאונה לו כל רע. אני זוכר שהיינו המומים וכמובן לא האמנו לו.          

 

חודש אחרי הגעתנו לארץ התחלתי ללמוד בבית הספר התיכון החקלאי "כנות" אשר הפעיל באותה תקופה תכנית מיוחדת של לימודי תיכון במגמה חקלאית תוך מתן שיעורי עזר ללימוד עברית, תנ"ך וספרות עברית. אחרי הלימודים התלמידים עבדו בענפים חקלאיים שונים.         

 

הכיתות בבית הספר היו מעורבות: עולים וצברים למדו ביחד, עבדו ביחד וגרו ביחד. כך נוצר "כור היתוך" שאיפשר לנו העולים קליטה מהירה ביותר הן מבחינת השפה העברית והן מבחינת התרבות והערכים של סביבה חופשית ודמוקרטית. ומאז אני מאמין לכל מה שעובדי הנמל אומרים לי.

משוב של פלג הנכד:

אני הנכד פלג למדתי על החיים של פעם במדינה קומוניסטית, שהגבילו מאוד את החופש שכל כך רצו האנשים בו. למדתי את המילה: pioneri  תנועת ה"צופים" הקומוניסטיים.

והכי חשוב, למדתי שלא משנה כמה קשה, אם רוצים אפשר להצליח!