מאגר סיפורי מורשת

שמי אורנה ונולדתי בקיבוץ שריד אשר בעמק יזרעאל בתאריך 5.6.1962. עם חזרתי מבית החולים נכנסתי לבית התינוקות עם קבוצת תינוקות בני גילי. אימא שלי הייתה באה לבקר אותי בבוקר, לוקחת אותי אחר הצהריים לבית הוריי ומחזירה אותי בערב לישון בבית התינוקות עם שאר התינוקות. הייתה לנו מטפלת שדאגה לכל צרכינו ואצל ההורים היינו רק בשעות אחר הצהריים כל השבוע, כולל שבתות וחגים.

כשהגענו לבית הספר, גרנו בבית הילדים שהיה הבית שלנו: בו ישנו והעברנו את כל היום כולל הלילה. הכיתה הייתה צמודה לבית הילדים ושם חיינו. בבוקר, לפני הלימודים, היינו הולכים להאכיל את החיות במשק הילדים. אחרי הלימודים היו לנו פעילויות שונות, ואחר הצהריים היינו הולכים לחדרי ההורים. בערב חוזרים לבית הילדים. לפני השינה המטפלת או המורה היו מספרות לנו סיפור בהמשכים, שאחריו היינו הולכים לישון .

מאד אהבתי את חברת הילדים בני גילי לעומת בית הורי בו היינו רק אני ואחי. פחות אהבתי שהכיתה שלנו הייתה כיתה גדולה, ולכן לא יכלו לשים לב לכל אחד, בעיקר מי שלא היה בעייתי. הקשר עם ההורים לא היה עמוק מאחר והיינו נפגשים רק בשעות אחר הצהריים עד הערב, וגם בשבתות וחגים היינו בבית הילדים עם תורנים שהיו הורים בכיתתנו, או בכיתה אחרת. הקשר עם בני הכיתה הוא מצוין, עד היום עם חלקם, מאחר וחיינו חיים שלמים ביחד. הקשר הוא כמו עם אחים שיש המון חוויות משותפות מהילדות.

סבתא אורנה בצעירותה בקיבוץ

הזוית האישית

המתעדת לירי: נהניתי מאוד לעבוד עם אורנה, היא לימדה אותי המון דברים ומושגים חדשים שלא ידעתי קודם. הסיפורים שהיא סיפרה היו לי מאוד מעניינים וגילו לי השקפה חדשה על העולם שבכלל לא הכרתי קודם. למדתי על הקיבוץ של פעם, שמעתי חוויות וסיפורים מעניינים ומרגשים ובקיצור .. כיף גדול!!!!

המספרת אורנה: נהניתי מאוד לעבוד עם לירי ולהכיר אותה יותר מקרוב ואת הכיתה המקסימה. אני מודה ללירי שנפתחה כלפיי ושיתפה אותי, ושמחתי לשתף אותה ולספר לה. נהניתי מאד מהנסיעה לבית התפוצות. הסיור היה חוויה נפלאה כי לא הייתי שם קודם. נהניתי לראות את הכיתה הנפלאה, היחסים הטובים והכבוד ההדדי בין המורה לתלמידים. שמחה שיצא לי להשתתף בתכנית הנפלאה הזו.