מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1952 נולדה סבתא לאה כבת שלישית למלכה (ילידת הארץ) ואריה (שעלה מפולין בגיל שש עשרה) עידן (זמצקי) אחות לנילי ולעדנה בתל אביב.

המשפחה של סבתא גרה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב ובמרחק שני רחובות גרו סבתא רשקה וסבא יעקב עמיצור (קפלן) שנולדו בארץ. סבא וסבתא של לאה היו דתיים. סבתא בילתה בחברתם הרבה מאוד, גם בבית הכנסת. סבא יעקב היה פעיל מאוד בשכונה. הוא אירגן השאלה של כלים רפואיים כמו מנורה כחולה, חוקנים וכדומה. כמו כן הוא היה פעיל בארגון ההגנה.

 השאלת כלים ועזרים רפואיים

החיים בשכונת מונטיפיורי היו פשוטים ונעימים. המשפחה של סבתא לאה גרה בבית קטן מאוד, חדר וחצי ומסדרון משותף עם משפחה אחרת. היחסים בין שתי המשפחות היו טובים מאוד. כל ילדי השכונה שיחקו בחוץ כל היום עד רדת החשכה מפני שהדירות היו מאוד קטנות וצפופות. לא היו להם משחקים ולכן הם בנו הכל לבד. לדוגמא: הילדים יצרו חנות מכולת משקיות ממולאות בחול מסוגים שונים. מנייר עיתון יצרו הילדים  שקיות ואבנים שימשו למשקולות למשקל שבנו.

סבתא לאה למדה בבית הספר היסודי "דובנוב". המרחק בין הבית ובין בית הספר היה גדול אבל היא הצליחה יחד עם חברים להגיע יום יום ברגל. סבתא וחבריה היו עוברים בדרך לבית הספר ב"שרונה", שבה היום נמצא שוק גדול ומבחר חנויות ומסעדות, ושם קטפו פירות מעצי הפרי שבחצרות.

בגיל שתיים עשרה הצטרפה סבתא לאה ל"נוער העובד והלומד" ביד אליהו ובילתה שם את כל נעוריה בשמחה ובכיף גדול. תנועת הנוער מילאה תפקיד חשוב מאוד בחיי סבתא. בימי שלישי ושבת היא השתתפה בפעולות שבהן דנו היא וחבריה ברצינות רבה בעינינים שברומו של עולם. בימי שישי מיד אחרי הלימודים, התאספו כולם בקן (הצריף שבו פעלה התנועה) כדי לנקות לכבוד הפעילות, ובערב שוב התאספו לבילוי, שירה וריקודים.  במשך השנה יצאו חברי הקבוצה למסעות ברחבי הארץ, הלכו קילומטרים רבים כשהציוד על כתפיהם, ובלילה ישנו בחוץ. בקיץ יצאו החברים למחנות עבודה בקיבוצים, שבהם עסקו בעבודות חקלאיות. הפעילות החברתית האינטנסיבית הזאת יצרה חברות קרובה מאוד בין חברי הקבוצה, והם נפגשים אחת לחודש עד היום.

לקראת כיתה י"ב התארגנה הקבוצה ליציאה לנח"ל לקיבוץ יזרעאל. הגיעו אליהם מספר מדריכים מהקיבוץ, וסבתא התחתנה עם המוצלח מביניהם, סבא אמנון.

סבתא לאה בצעירותה

החוויה הישראלית של סבתא לאה

"אמנון, בעלי נתן את מרבית שנותיו לטובת המולדת ושרת כצנחן ברבות ממלחמות ישראל. גם טל, בעלה של נירית, בתי, שרת את המולדת כקצין מודיעין בתותחנים שנים רבות ותרם את חלקו. במהלך 2006, עת מלחמת לבנון השנייה, טל היה במילואים וחש לא בטוב. לאחר שהסתבר שהאפנדציט התפוצץ בגופו ואושפז בבית חולים צפת, בו לא ידעו כיצד לטפל בו. אמנון, ונירית יצאו באישון ליל, אחרי סקירת מערכות, בה הובא לידיעתם דבר קיומה של תמי, ממש בזמן מלחמה פעילה, להביאו עצמאית מהצפון ולהעבירו לבית חולים בלינסון, שם נותח לבסוף ובדיעבד הוצלו חייו. המילואימניק בדימוס, נסע להביא את המילואימניק הפעיל, תוך שחרורו מבית חולים על דעת אשתו. סוג של חוויה מטלטלת שהסתימה לשמחת כולנו בטוב.

 משפחה מגוייסת

הזוית האישית

סבתא לאה: התכנית החזירה אותי לעבר, ועוררה גל זיכרונות וגעגועים לימים שקטים יותר,בהם היה הכל פשוט יותר,לאנשים אהובים שהיו ואינם עוד. ניתנה לי הזדמנות חד פעמית לעצור את מירוץ החיים ולספר לנכדתי איך אני חייתי וחוותי אני את ילדותי. מה היה שונה אז לעומת היום.בנוסף, שעות העבודה בצוותא קירבו בינינו אפילו יותר והביאו אותי שוב לראות איזו נכדה נפלאה גדלה לי פה.

הנכדה תמי: התכנית הביאה לכך שלמדתי להכיר יותר לעומק את סבתא, את כל סיפור משפחתה, שלא הכרתי. מעניין מאוד לדעת איך היו חיים בעבר, מה עשו בשעות הפנאי, באיזה אביזרים השתמשו במיוחד אלה שלא קיימים עוד.הבנתי יותר לעומק איך סבתא גדלה ומה עשתה כשהייתה ילדה כמוני.