מאגר סיפורי מורשת

שמי ורדה, אני סבתא של עופרי. הוריי, שושנה ושבתאי ינקוביץ עלו מרומניה דרך קפריסין בעליית הנוער של השומר הצעיר. הביאו אותם לקיבוץ ברקאי בשנת 1948. נולדתי בתאריך 20.5.50. לאחר שנה הוריי עזבו את הקיבוץ משום שלא התאים להם אורח החיים בקיבוץ ושאר המשפחה כולה הייתה בחיפה, לכן לשם עברנו לרחוב פייסל.

גרנו בבניין אבן המחולק לארבעה חדרים כשבכל חדר גרה משפחה עם אולם משותף וגם השירותים היו משותפים ליד הבית. היה לנו צריף ששימש כמטבח ושם גם התרחצנו בגיגית מתכת ששימשה גם לכביסה.

בגיל מאוד צעיר למדתי לעזור בבית בניקיון, כביסה ובישול. ההורים עבדו תמיד קשה. אבי פקיד באביב (חברת מוניות) ואימי תופרת בבית ובחנות. הבילוי המשפחתי העיקרי היה טיולים בסביבה, ביקור בני המשפחה וחברים. הבילוי המיוחד היה בחופש הגדול כאשר נסענו לבקר את סבא יעקוב וסבתא דינה – הורי אבי, שגרו בכפר סבא. היה להם בית בודד עם חצר. בתוך חצר הייתה גינת ירקות, עצי פרי, וורדים מהם הכינה סבתא ריבה. היה להם גם לול של תרנגולות ואפרוחים והייתה גם סוכת גפנים.

בגיל חמש הלכתי לגן חובה, גן מרים. בגיל שש נולדה אחותי שאולה. למדתי בבית הספר היסודי "צפרירים". כל חבריי גרו בסביבתי והיינו מבלים בעיקר עם חברים. לפעמים היינו עולים להדר בחיפה ברגל. הוריי עבדו קשה וחסכו עד שקנו דירה ברחוב חשמל. כשהייתי בת שתיים עשרה עברנו לגור בבית החדש וחגגו לי את מסיבת בת המצווה עם חברים מהכיתה. למסיבה השאלתי מדודי פטיפון ותקליטים. חלק מחברי הכיתה שלי עדיין בקשר איתי עד היום.

בבית הספר היסודי למדנו עד גיל 14 (כיתה ח') ולאחר מכן עברתי ללמוד בבית ספר עירוני ג' בנווה שאנן. שם הכרתי חברה טובה בשם ציפי. ביחד הגענו להחלטה לעבור ללימודי ערב כדי שנוכל לעבוד בבוקר ולעזור בבית. עברנו ללמוד בבית ספר "תיכון חדש" בחיפה ובבקרים מצאנו עבודה בגן ילדים. כנראה שם נוצר לי רצון לעבוד עם ילדים ולהיות גננת. לאחר סיום הלימודים בתיכון למדתי בסמינר גורדון גננות.

בגיל 19 הכרתי את מי שיהיה בעלי לעתיד, סבא דוביק טיקוצקי. נישאנו באפריל 1970. סיימתי את לימודיי והתחלתי לעבוד בגנים בקריית חיים ובכרמיאל. בשנת 1972 נולד יואב הבן הבכור, בשנת 1974 נולדה בתי מירב ובשנת 1981 נולדה בתי עינב.

סבתא ורדה עם עופרי הנכדה

בשנת 1981 פתחתי גן פרטי לילדים בני שנתיים-שלוש הנקרא בשם "גן ורדה". זהו מפעל חיי, חינוכי ומשכיל. עבדתי עד שנת 2010 ובגיל 60 פרשתי לגמלאות והתפניתי להנאות אחרות כגון חוגים ופעילות עם נכדים אשר נולדו לאורך השנים. כיום יש לי עשרה נכדים נפלאים וחכמים ומוצלחים. הנכד הבכור עילאי, אחריו ניתאי, אריאל, עמית, עופרי, ליאם, עומרי, אלרואי, עמליה, ואביתר. אני מקווה להמשך חיים בריאים טובים ומלאי עניין ופעילות יחד עם כל המשפחה.

הזוית האישית

היה לנו כיף לכתוב את הסיפור, היה שיתוף פעולה רב וגילינו דברים שלא ידענו.