מאגר סיפורי מורשת

התלמידות: לירז גלעד, לינוי, גלעד, נוי מזרחי', מתיכון קציר, היו השנה בקשר עם יוסף פנקס ממעון משקן, בחולון.  הם שמעו את סיפור ילדותו ונעוריו מתקופת מלחמת העולם השנייה – השואה.

יוסף פנקס מספר:

שמי יוסף, וכשהייתי בן 10 הגרמנים החלו להשתלט על מדינות אירופה. אני אספר על אירוע אחד החרוט בזכרוני.

יום אחד אני ואחותי הקטנה יצאנו לשחק בחוץ, בחצר, בכדור. כשחזרנו הביתה דפקנו בדלת ואף אחד לא ענה, הוריי ואחותי הגדולה היו קודם בבית כשעזבנו וירדנו לשחק. הם לא היו בבית. דפקנו שוב על הדלת ולא היה מענה.

פתאום כל השכנים, ששמעו אותנו דופקים שוב ובוש בדלת ביתנו, יצאו החוצה והסתכלו עלינו במבט מרחם ואחר כך הם הצביעו לנו לכיוון האוטובוס, שהיה ברחוב. ירדנו למטה, בריצה לכיוון האוטובוס וראינו שההורים שלנו ואחותנו בפנים.

עוזבים את הבתים – מרכז מידע לשואה – יד ושם

ניסינו להידחף פנימה לתוך האוטובוס להגיע לאבא ואמא, אך הנהג פשוט צעק עלינו: "תברחו מכאן! אתם לא נכנסים לאוטובוס! אתם לא בטוחים כאן! רוצו רחוק מכאן ואל תחזרו!"

לא הבנו כלום, חשבנו שזה סתם סיור, שהם הולכים אליו ושהם תכף יחזרו, אבל זה לא קרה. הבנו שהמלחמה החלה ושאת משפחתנו: אבא, אמא ואחותנו –  לא נראה יותר.

מפה החל מסע הנדודים והבריחה שלנו, אני ואחותי ברחנו ובסופו של דבר הצטרפנו למנזר. מכיוון שבמנזר אי אפשר להיות בנים ובנות ביחד – נאלצנו להיפרד למשך שנתיים.

כך למעשה ניצלו חיינו בזכות נהג האוטובוס שלא נתן לנו לעלות ולהצטרף להורינו.

הזוית האישית

סיפורו האישי של יוסף פנקס דייר דיור המוגן "משען", מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6 מבית הספר התיכון "קציר", חולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". המורים מובילים התכנית: אילנה יוחנן וניר מלכה.

יוסף ורוזה פנקס עם התלמידות: לירז גלעד, לינוי, גלעד, נוי מזרחי'