מאגר סיפורי מורשת

אני אורי גורן, גר בקרית חיים, יליד ישראל.

יש לי 3 בנים ו- 5 נכדים (2 נכדים ו 3 נכדות).

אורי בן 3

שירתתי בצה"ל בחיל הים בתפקיד מקצועי ולאחר שחרורי למדתי ונקלטתי בשוק האזרחי במקצוע בשטח הטכני.

בתקופת ילדותי גרתי בחיפה והייתי הילד הבכור במשפחה (במשך השנים נולדו עוד 2 אחיות).

תקופת הילדות הייתה מיוחדת. המדינה עוד לא נוסדה ובארץ שלטו הבריטים (תקופת המנדט)

ארץ ישראל נקראה אז פלשתינה.

לאחר מלחמת השחרור והכרזת העצמאות ב 1948 הפכה ישראל להיות מדינה. הבריטים עזבו ונשארו פה בעיקר יהודים וערבים.

בזמן שהבריטים שלטו בארץ הם היו כאילו ניטרליים בין 2 הצדדים, אך במציאות הם היו בעד הערבים, הטילו עוצר על היהודים וערכו חיפושים.

לחיילי הצנחנים הבריטים קראנו "הכלניות". הם מידי פעם שיחקו עם הילדים הקטנים ואפילו חילקו סוכריות.

מצד שני אותם חיילים הטילו עוצר על שכונות ואזורים יהודיים, החרימו נשק של יהודים ואף עצרו וגרשו את מנהיגי הישוב היהודי. בנוסף, הבריטים יצרו מצור ימי (סגר) נגד עולים חדשים שהגיעו בעיקר מארצות אירופה לאחר השואה.

בארץ קמו תנועות מחתרת יהודיות– "הגנה", "אצ"ל", ו"לח"י" ששאפו לסלק את הבריטים מהארץ. המחתרות היו אחריות למספר מאורעות שונים נגד החיילים הבריטים כגון פיצוץ במסילות ברזל, גשרים ובמקומות בהם בילו, וכן לחבלה באניות הצי הבריטי בנמלי עגינתם בישראל. בסופו של דבר עזבו הבריטים את הארץ בחודש מאי 1948.

שכנותיה של מדינת ישראל החדשה (מצרים ירדן סוריה לבנון עיראק ועוד) סירבו להסכים עם הקמתה. עם ההכרזה על הקמת המדינה פרצה מלחמת השחרור בין המדינה החדשה והקטנה ובין המדינות הערביות.

המלחמה נמשכה כשנתיים והייתה בתנאים קשים ליהודים – מעט לוחמים מתוך מיעוט התושבים, נפגעים רבים, חוסר נשק ואמצעי לחימה ואפילו התנגדות של מדינות בעולם .

המלחמה הסתימה בתבוסת הערבים.

השנים הראשונות למדינה היו קשות, היה מחסור במוצרים שונים. מזון למשל חולק במשורה והתקופה נקראה תקופת ה"צנע".

מאז ועד היום מותקפת המדינה בצורות שונות על ידי מדינות ערב ואירגוני טרור, עברנו מלחמות עם המדינות השכנות ובסיומן ישראל ממשיכה להתקיים, להתפתח ולהתעצם.

יומן החיים של אמא שלי 

החפץ עליו אספר הוא יומן חיים של אימא שלי -חמדה קפלן (גורן) המתרחש בפולין בעיר ביאליסטוק, לפני מלחמת העולם השנייה. ביומן יש התלבטויות ומחשבות על עתיד העם היהודי בכלל ועל הצורך לעלות לפלשתינה היא ארץ ישראל. הוא מכיל  650  עמודים  על  6  שנים  של  פעילות ציונית  ומחשבותיה  על מולדת  לעם  היהודי.

ביומן מתוארים חיי הצעירים היהודים בגולת פולין ובמקביל כמיהתם להגיע לישראל ולבנות בה עתיד חדש ומבטיח לעם היהודי .

היא הביאה אותו ארצה עם עליתה והוא נשמר עשרות שנים אצל אחותי חנה אביב.

היומן כתוב בכתב יד ברור בעברית ! פולנית יידיש ואפילו בערבית –שלא מובן לי איך נתגלגל אליו והוא מקיף 6 שנות חיים אחרונות בפולין עד לעליית אימי ארצה.

לאימי הייתה בפולין משפחה מאוחדת ומבוססת, חמה ותומכת, למרות הכל היא הגשימה את שאיפותיה שבלב ועלתה ארצה. למזלי העלייה יצאה אל הפועל עוד לפני מלחמת העולם ה 2.

בכך ניצלו ממוות חייה של אימי ובהמשך התאפשרה הקמת המשפחה שלנו שיש בה היום כבר 4 דורות !

היומן מהווה מדריך הכרה ולימוד לבני המשפחה הצעירים שנולדו במשך השנים שלאחר כתיבתו בכל הקשור להרגשתם ושאיפותיהם האישיות והלאומיות של צעירים יהודיים בגולה, והוא מהווה מדריך לכתיבת עבודות  שורשים  של  המשפחה ע"י הנכדים.