מאגר סיפורי מורשת

שמי יואלה עמיחי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בחוויותיי מתנועת הצופים, להלן:

בית ספר וצופים

גדלתי בצרפת. החוקים בבית הספר היו מאוד נוקשים. לא אהבתי את בית הספר ולא הקשבתי בזמן השיעורים, פטפטתי וקיבלתי עונשים. למשל כשעברנו ליד המנהלת היינו צריכים להרכין ראש. פעם נענשתי כי עשיתי זאת בצורה לא מכובדת. בגיל 12 אמי רשמה אותי לצופים. (היא הייתה בעצמה מדריכה בצופים בעת הקמת תנועת הצופים היהודים בצרפת).  אמי הייתה בין מייסדי תנועת הצופים היהודים בצרפת.

אימי עם מדי הצופים בסביבות 1930   

בצופים הרגשתי טוב. בגלל שאמי הייתה שרה בבית את כל שירי הצופים, הכרתי את כולם. בצופים למדתי: עזרה לזולת, להתמצא במפה, להדליק מדורה עם גפרור אחד, לבשל בתנאי שטח, גאוגרפיה, לחבר ולדייק בתיאורים. (היה קלסר שכל חניכה קיבלה לפי התור ובו היינו צריכות לכתוב מה עשינו בכל פעולה ויציאה. הייתה לי מוטיבציה לכתוב בלי שגיאות כתיב ומאוד אהבתי לקרוא את הסיכומים ולמדתי מהם רבות). עוד למדתי גאומטריה (איך מודדים גובה עץ בעזרת המטה שלנו?). למדתי להכיר פרחים, עצים וציפורים: לזהותם ולזכור את שמם. להיות יצירתי, למצוא פתרונות לכל בעיה. להשתמש ב-10 האצבעות שלנו בצורה יעילה (היה לנו "מקצוע".. היינו עושים יצירות ומוכרים אותם ובכסף היינו משלמים למחנה למי שלא היה יכול לממן לעצמו). הכרתי את היהדות בצורה חיה יותר, למדתי את מובן התפילות ולמדתי בעצמי כי ידעתי שבבוא הזמן אצטרך גם להעביר. למדתי עברית. למרות שלמדתי בתלמוד תורה, המוטיבציה הייתה אחרת כשבעצמי התחלתי לכתוב ולתרגם את השירים. למדנו לרקוד את ההורה, למדתי לשיר. למדתי עברית כי רציתי לתרגם את כל השירים ששרנו בעברית.  והפעם הראשונה שבאתי לישראל הייתה עם משלחת של המדריכים מהצופים. אז התחילה אהבתי לארץ. בנוסף, פיתחנו זיכרון: למדנו בעל פה את חוקי הצופים ואני עד היום זוכרת מילים של מאות שירים. מלמדתי לעשות כל מיני קשרים. ואל תחשבו שזה מיותר! אני משתמשת בידע זה לעתים קרובות. למדתי לבשל בתנאי שטח, לשמור בשבת אוכל חם באדמה, לחיות חיים בריאים בחוץ. לא היינו מפונקות והיינו מתרחצות במי נהר קרים…

קראתי ספרים על צופיות, על איך נוצרה התנועה, על היסטוריית הצופים בכלל והצופים היהודים בפרט, על החיים של בדן פאוול- Baden Powel מייסד התנועה. אני לא יכולה לפרט פה את כל מה שלמדתי ושעוזר לי עד עכשיו בחיי היום יום, אבל אפשר להגיד שהצופים עשו אותי את מה שאני. בקיצור למדנו כישורי חיים וכל זה באווירה טובה וחברותית.

כשבבית הספר לא רציתי ללמוד כלום, השתובבתי ולא הקשבתי כי זה עורר בי התנגדות. אבל בצופים למדתי באהבה וברצון (זה לא לגמרי נכון. בביה"ס אהבתי שפה וספרות. אהבתי ללמוד לדקלם שירה).

סיכום: שיטת הלימוד של בית הספר לא מתאימה לכל הילדים ולעתים אפשר להגיע לילד בצורה אחרת ולעורר בו רצון ללמוד. כל ילד שלא מצליח אינו בהכרח ילד טיפש.

השבט שלי בצופים (ואני מימין) 1964

הזוית האישית

אני גאה בזה שנכדיי דור רביעי לצופים היהודים.