מאגר סיפורי מורשת

היה לנו בית משותף עם הרבה מאוד דיירים 4 קומות עם חצר פנימית ועם מעלית. אבא של אמא גר איתנו.

אימי הייתה גנדרנית ומפני זה גם אותי היא יפייפה.

אני אהבתי את אבא יותר כי הוא היה וותרן לגבי. אימי הייתה יותר קשוחה. בבית דיברנו הונגרית.

תמיד בבית היינו אוכלים דברים טעימים שנשארים איתי עד היום ואני מכינה אותם להרבה אנשים במשפחתי הם: ראקוט קרומפלי (פשטידת תפוחי אדמה), בלינצ'ס ממולא (בריבה,אגוזים ,שוקולד), בצקניות (תוספת לבשר), ריגויאנצ'י (עוגת שוקולד), קרמשניט (עוגת קצפת), לאצ'ו (רוטב פלפלים ועגבניות), כרוב ממולא.

היו לי שתי חברות והן חברותיי עד היום סוזן שהיום היא גרה בקנדה וחנה שהיום היא גרה ברמת גן. היינו משחקות הרבה בקלאס ובמונפול, מונפול היה המשחק האהוב עליי.

אבי היה בעל חנות רהיטים ובגלל זה היה לנו בית מאוד יפה ואימי הייתה עקרת בית. שמו של אבי היה ויקטור ושמה של אימי היה מרגי או מרגית בעיברית.

זכור לי שהיו לנו הרבה דברי נחושת בבית כמו למשל מכתש ועלי, משקל, וטרינה ופמוטים. ביקשתי מבעל הבית היום להביא לי משהו לזיכרון מהוריי והוא נתן לי פמוט אחד שקרוב לודא שהוא בן כמאה שנים.

עד לשנת 41' גרתי בביתנו ברווחה ובאותה שנה הוריי גורשו למחנות עבודה ואני עברתי לדודתי למשמרת.

בשנת 45' נגמרה השואה וכל מי ששרד חזר לביתו והורי לא חזרו.

בשנת 49' עליתי ארצה באוניה שנקראת "עצמאות" ביום העצמאות הראשון של ישראל. הגעתי לפנימיית עליית הנוער אלוני יצחק שם המשכתי את לימודיי כשנתיים.

יצאתי לקיבוץ הנקרא "צור מעון להגשמה" כעבור שנה וחצי הקיבוץ התפרק ועליי היה להתגייס לצה"ל.

בשבילי זאת הייתה חוויה לשרת בצבא לאחר שחרורי התחתנתי עם חייל שהקרתי אותו ביחידה ושמו צבי וינינגר שהוא סבא של זוהר. ילדתי שני ילדים הגדולה ששמה איריס והקטן ושמו נדב שהוא אבא של זוהר. וזהו סיפורי!