מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק חטמי נולדתי בפרס, איראן בשנת 1940 בגיל 8 עליתי לארץ עם אמי ואחים שלי.

באחד מהלילות הגיעו נציגים מהסוכנות היהודית, אנשים דפקו על הדלת והודיעו לנו שהגיע התור שלנו לעלות ארצה. אני מאוד פחדתי לא הבנתי לאן נוסעים אבל מצד שני גם מאוד שמחתי, אמא תמיד דיברה על ארץ ישראל, ארץ היהודים. מהר התארגנו לקחנו מעט דברים. היה לי עצוב להשאיר את הבית המשחקים והחברים מאחור.

העלו אותנו על מטוס, המטוס שלי היה נראה כמו מפלצת ענקית עם כנפיים. הגענו לשדה התעופה בישראל בלוד כל ההורים בכו מהתרגשות ונשקו את האדמה ורק אני הסתכלתי מהצד לא מבין על מה המהומה הייתי מאוד מבוהל. משם לקחו אותנו במשאית לחיפה ולאחר שבוע פינו אותנו למעברה בחדרה. ישנו שם באוהלים על מזרונים ללא מיטות בלי מקלחת אישית, בלי החברים והמקום המוכר שאני רגיל אליו.

לאחר 5 שנים שגרנו במעברה באוהלים, בלי לדעת את השפה ואת המנטליות, לאט לאט הסתגלנו, עברנו למושב נוגה שבחבל לכיש בשנת 1955. המקום לא היה מיושב היו רק שדות חיטה מסביב, ללא חשמל וללא מים. אני הייתי המום ומבוהל ורציתי לחזור לפרס למקום הולדתי, היה לי מאוד קשה להסתגל למצב החדש והבעייתי.

אחרי שנתיים קיבלנו קרקע ובנינו עליה את בתינו. כשגדלתי והגעתי לגיל 15 עבדתי בקרן קיימת לישראל. לאחר שנים קיבלנו חלקת קרקע חקלאית ומזה התפרנסנו. הגיעו מדריכים חקלאיים שלימדו אותנו לעבד את האדמה. בגיל 18 בערך התגייסתי לצה"ל שירתתי כנהג תובלה. לאחר השחרור מהצבא, התחתנתי עם שושנה אם ילדיי ורעיתי כיום. נולדו לנו 3 ילדים דורון, אלון ואורן. במהלך השנים נולדו לנו 9 נכדים עדן, בר, גל, אדיר, אלונה, איתן, הילה, שירה ועידו.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של סבא יצחק ואיתן . יחד מתעדים סיפור חיים של סבא יצחק.