מאגר סיפורי מורשת

כשנולדתי, אורי שחר, הייתי חמישית. דור חמישי לסבתא אירנה, דור רביעי לסבתא יהודית, דור שלישי לסבתא מיה ודור שני לאמא מיכל. סבא אלכס וסבתא יהודית עלו לארץ מצ'כוסלובקיה כחיילים ב-1.1.49 ומיד גויסו לצבא. סבא היה נשק, סבתא שירתה בנ"מ. כשהשתחררו, מצאו אורווה ריקה בשיח' מוניס, היא רמת אביב, והפכו אותה לביתם הראשון. הוריהם, סבא שלמה וסבתא אירנה, סבא שמעון וסבתא לילי עלו והצטרפו אליהם. אחותה של סבתא יהודית, אויצ'קה בת ה-5 נספתה בשואה, יחד עם סבתה, פני. לא היה מה לאכול.

 

סבא שמעון תכנן וייצר שתי מנואלות והתקין אותן על שתי גדות נהר הירקון. סבתא לילי תפרה רשת ענקית, אותה חיברו אל המנואלות. בכל פעם שהורידו את הרשת והעלו, משו מן המים דגה רבה, שהייתה מזון לכל תושבי המקום. סבא אלכס פתח עסק עצמאי לתיקון מכונות כתיבה במרתף בתל אביב וקיבל הזמנה לייצר מכונות כתיבה בעברית. הוא החליף את המנגנון והמקשים האנגליים בעבריים. המחשבה שעמדה מאחורי סדר המקשים הייתה נוחיות ההקלדה העיוורת, בלי שהמקשים יתנגשו בדרכם אל הניר. מאז נשאר אותו סדר המקשים גם על מקלדת המחשב, למרות שכבר מזמן אין פעולה מכנית מאחורי המקשים. למכונות הכתיבה יש ערך רב במשפחתנו. הן הצילו אותה במלחמת העולם השנייה. כשהופצץ מחנה העבודה בוכנוואלד ע"י בעלות הברית, נפגעו משרדי הגרמנים. מיד העמידו את העצורים במסדר ובצעקות רמות דרשו צעד קדימה, ממי שיודע לתקן מכונות כתיבה. כשסבא אלכס בן ה-16, בוגר ביה"ס הטכני, הבין שמדובר בו, צעד קדימה, סימן גם לאביו שלמה לצעוד עמו. לאחר המכות שחטפו על ההשתהות בתגובה, קיבלו משרד תיקונים ותנאים משופרים. צמוד לו היה משרד נעול. סבא אלכס ייצר מפתח וגילה אוצר של שוקולדים, שנשלחו ע"י האו"ם לעצורים. השוקולדים המוסתרים החיו אותם ואת חיי חבריהם עד השחרור. [במקביל, נצטווה סבא אלכס לעבוד במפעל לייצור נשק. הוא היה הנער בקבוצה, שחיבלה בנשק הגרמני. בתום המלחמה, נשלח הנשק הזה לארץ ע"י ממשלת צ'כיה. לימים נפגשו מפקדי צה"ל, שפעלו באותם ימים בגזרת ירושלים, וקיבלו אז בשמחה נשק צ'כי חדש ולא הבינו למה הוא נתקע ולא פועל. סבא אלכס קם וסיפר, שהוא היה בין האמיצים, שחיבלו בו.]

 

סבתא אירנה הייתה דמות פמיניסטית, מטופחת ואסרטיבית. ילדה מתוך החלטה רק ילד אחד. פתחה, עם מעבר המשפחה לנתניה, קליניקה לקוסמטיקה בדירת החדר היחיד, שבלילה חזרה להיות חדר השינה. מאוחר יותר עברו לדירה גדולה בשד' בנימין, אליה הייתה צמודה קליניקה גדולה ומרווחת. סבתא אירנה טסה לחו"ל לכנסים מדי שנה והביאה את החדשנות לקליניקה שלה ואת כל המגזינים מאירופה. על פי מרשמים שלה ייצרו חברות קרמים לפנים. סבא שלמה פתח בנתניה בית ספר ערב לכתיבה עיוורת במכונות כתיבה וגם חנות לצרכי כתיבה "טכנוכתב", שנוהלה ע"י המשפחה 40 שנה, נמכרה ועדיין פועלת בפינת הרחובות הרצל ושד' בנימין 1. סבא אלכס הגה את הרעיון של קופת "דן חסכן" עבור בנק הפועלים. הוא תכנן את הקופה ממתכת, עם נעילת פטנט, שניתן לרוקן את הקופה רק בבנק. סבא שמעון וסבתא לילי עמלו על הייצור של הקופות באזור התעשייה של נתניה. סבתא מיה הייתה ילדה, אבל עדיין זוכרת את סיום תהליך הייצור, עם הדבקת מדבקת הגמד על פני הקופה.

 

סבתא מיה התחתנה עם מנחם לבית שניידר, משפחה שורשית 7-8 דורות בארץ ומבוני נתניה, תוך למודי רפואה באוניברסיטת תל אביב. כעבור שנתיים נהרג סגן מנחם שניידר, שהדריך נווטים בבית הספר לטיסה, בתאונה אווירית. ילדם אורן היה בן שנה, ביתם מיכל נולדה חודשיים לאחר מותו, ביום הולדתו. אחרי סיום לימודי רפואה והתמחות חלקית ברפואת עיניים, בחרה סבתא מיה לעזוב את בית החולים ולהיות יותר עם ילדיה. חזרה לאוניברסיטת תל אביב, סיימה לימודי רפואת שיניים ובמשך 20 שנה ניהלה מרפאת שיניים ייחודית, אסתטית-הוליסטית, בנתניה. משם יצאה, יחד עם חתנה איל, להקים סטארט-אפ בנושא שדרוג תרופות במארז חדשני עם רישום פטנט בעולם. במשך השנים התוודעה לשיטות ריפוי מתוך מודעות-הרוח ואף לימדה אותן. סבתא מיה חלתה בסרטן מתקדם בקיבה, עברה ניתוח גדול וטיפולים קשים, סגרה את פעילות החברה והתמקדה בריפוי שלה, על פי מה שלימדה.

 

כיום עוסקת סבתא מיה רק בנושא ריפוי מודעותי-תודעתי, מהווה מודל לריפוי שלם ומשלימה כתיבת ספר בנושא ושמו "ואתה תמשול בו", כאותו דיבר של אלוהים לקין, הבן הראשון של האנושות, שהתבקש לשלוט ברגשותיו, מחשבותיו ומעשיו, כדי לקחת אחריות על חייו והתנהלותו. אמא מיכל בוגרת המכללה ע"ש רייכמן במנהל עסקים. בוגרת מכון אדלר להנחיית קבוצות, להעשרת הקשר הזוגי. הנחתה קבוצות להעצמה והרזיה בהליכה. אורי הבכורה מתוך שלושה ילדים. מגיל צעיר רוכבת אורי על סוסים, דור עשירי לסבא-רבא יוסף שניידר, שרכב כשומר בגליל לפני קום המדינה והיה מבוני משמר הירדן ונתניה.

שמות מלאים: אלכס ויהודית רוז'יאק, אירנה ושלמה רוז'יאק, לילי ושמעון אדלר, אוה אדלר, מיה-חוה רוז'יאק-שניידר, מיכל שניידר-שחר, אורי שחר.