מאגר סיפורי מורשת

שמי דני פלד אני גר בקיבוץ הזורע ואני בן 76 .

התחלתי לעבוד ב"אגד" בשנת 1965 ומסלול הנסיעה הראשון שלי היה ג'נין – חיפה.

היו לוקחים 60 אוטובוסים כל בוקר עם פועלים ונוסעים לעבוד במדינת ישראל.

חלק בחיפה,חלק בנצרת,עכו ,חדרה, אני נסעתי לחיפה.

לפני היום העבודה הראשון עשו לי מבחני נהיגה וידיעת הארץ . בטסט לאוטובוס,כשרק התיישבתי על הכיסא, עוד לא התחלתי לזוז אמר לי המורה : "אתה יכול לרדת, אני לא צריך לראות אותך נוסע, לפי הישיבה שלך אני רואה שאתה נהג".

העבודה לא הייתה לי קשה, תמיד לקחתי הכל בגישה חיובית ברצון ובקלות.

עבדנו המון שעות, לפעמים 16 שעות. היו פעמים שהיינו נוסעים לסיני לפעמים 20 שעות, שני נהגים ביחד . שום דבר לא היה קשה אין דבר קשה .

ביום הראשון בעבודה אתה מתחיל להתבלבל עם המחירים , כמה עולה ממקום למקום , כמה עולה לפנסיונר או חייל . תוך שעתיים 3 אתה נכנס לעבודה ושולט בכל .

אני מאוד אוהב את העבודה הזאת חלמתי על העבודה הזאת הרבה שנים.  אחרי 54 שנה קם כל בוקר עולה על האופניים ונוסע עם שירה בלב .

אין הרבה אנשים שיש להם התמדה של 54 שנה באותו מקום עבודה .

כנהג "אגד" אפשר לעבוד אם אתה בריא עד גיל 80 . אז יש לי עוד 4 שנים, אני מקווה שאני אעבור אותן בשלום ואם יהיה אפשר אחרי זה אני אמשיך, ואם אי אפשר אז אצא לפנסיה .

יש לי המון חברים מהעבודה וחברים אי אפשר לקנות במכולת, זה תוך כדי עבודה .

סיפור שלי מהאוטובוס שהוא אחד מעשרות סיפורים

פעם היינו נפגשים 2 אוטובוסים והיינו מעבירים את הנוסעים , אז הייתה לידי גברת שהייתה אמורה לעבור לאוטובוס השני, היא אמרה לי "שלום דני להתראות" וירדה מהאוטובוס ונכנסה לאוטובוס השני. המשכתי לנסוע ובתחנה האחרונה אני רואה שאותה גברת יושבת באוטובוס … אני שואל אותה מה קרה ? מה מתברר… היא ירדה בדלת הקדמית ועלתה בדלת האחורית לאותו אוטובוס כי היה חושך והיא לא שמה לב .

הזוית האישית

אני מאחלת לי ולסבא שלי עוד שנים רבות של למידה משותפת וחברות מאוד נהניתי מהמפגשים שלנו ביחד