מאגר סיפורי מורשת

 

                                             ישראל כחייל בחיל האויר

גדלתי במרוקו בחינוך דתי, חינוך שספגתי בילדותי מהוריי, מהסביבה, מבית הספר, מבית הכנסת ומהשכנים היהודים. החלום הגדול שלי היה לעלות לארץ ישראל, להתגייס לצבא ולהילחם עבור העם והמדינה.

מפיז נסעתי לקזבלנקה שבה היה מחנה העולים. שהינו במחנה מספר שבועות. הגענו באנייה "קוטוביה" לצרפת, למחנה עולים במרסיי. נשארנו במרסיי כשלושה חודשים וצירפו אותי לחברת נוער בוגרת יותר, בהתאם לרשום בתעודת הלידה. ממרסיי הפלגנו באנייה "ירושלים" לחיפה. עם הגעתנו לארץ איבקו אותנו (מהמילה אבק) וקיבלנו כריכים. נשלחתי לחברת בוגרים בקיבוץ קריית ענבים ורק אם הבית של הקבוצה הרגישה שאני קטן מדי יחסית לגיל של הנערים בקבוצה. שאלו אותי אם יש לי משפחה בארץ. אני לא הכרתי את אחי שגר בכפר אתא. הוא היה כבר מספר שנים בארץ, משנת 1948. נזכרתי שאמי ז"ל סיפרה לי על כך. כשנזכרתי שאחי גר בכפר אתא, הודעתי להם על כך. יום למחרת צוידתי בשני כריכים, אחד עם נקניק ואחד עם גבינה, וחמש לירות. בשבילי זה היה הלם, הנושא של ערבוב בשר וחלב, אך מכיוון שהייתי רעב לא התייחסתי לכך הרבה.

לקחו אותי לתחנת האוטובוסים בירושלים. עליתי לאוטובוס שנסע מירושלים לתל אביב. בקושי הבנתי מספר מילים בעברית. שילמתי לנהג עם ה-5 לירות שקיבלתי. קיבלתי עודף והתיישבתי ליד איש זר ובמשך כל הנסיעה, בכל תחנה, שאלתי אותו אם כבר הגענו לתל אביב. כך לפחות שש-שבע פעמים, עד שהגענו לתחנה המרכזית בתל אביב. משם נסעתי לחיפה. בדרך לחיפה כבר לא שאלתי הרבה פעמים, כי הבנתי שאלו ערים גדולות ולא כמו הקיבוץ שממנו יצאתי. מחיפה עליתי על אוטובוס 63 לכפר אתא וירדתי במרכז הכפר. למזלי הרב פגשתי אדם שהכיר את אחי, שלמה אילוז. הוא היה השכן שלו באותו הרחוב – חפץ חיים, צריף ליד צריף. הוא לקח אותי לביתו ונתן לי לשתות ולאכול, כי אחי עבד במשמרת צהריים באותו היום. ישבתי בצד ואחי הגיע. הם ישבו ושתו תה ודיברו ובאותו הזמן ישבתי בצד בשקט. עברו מספר דקות עד שאחי הבחין בי ושאל: "מי הילד הזה?" והם התחילו לצחוק. אז הבנתי שמדברים עליי. אחי קם חיבק אותי ונישק אותי. לקח אותי לחדר שבו היה גר עם אחי השני, שגם עבד משמרת לילה באותו היום, רק למחרת ראיתי אותו והסברתי לו איך הגעתי.

 

 תעודת העולה של ישראל

הוא הסתכל על תעודת העולה ונדהם לגלות שאני יותר מבוגר ממנו בשש שנים לפחות, צחקנו. אחי ביקש את תעודת הלידה שלי, כדי לתקן את הטעות, אבל היא לא הייתה אתי. אחי לקח אותי למשרדי הסוכנות בעיר חיפה וניסה לתקן את השגיאה בתאריך הלידה. אך זה לא עזר כי הם ביקשו צו בית משפט. הם טענו שזה כבר רשום ברשומות והם לא ישנו את התאריך, אלא רק עם צו בית משפט, וכך נקלטתי בארץ מבוגר בעשר שנים מגילי הנכון. התגייסתי לצבא ב-18.8.1957. לפי התעודה הייתי פטור משירות חובה ונדרשתי רק לשירות מילואים. כך כמעט התנפץ חלומי, מכיוון שרצו לתת לי פטור מלא משירות. הפנו אותי למחנה גדנ"ע עין זיתים עם נערים מכל הגילאים. משם עברתי לקיבוץ משמר העמק, לאחר שקודם הועברתי למושב שיתופי ליד אשקלון. אני ומספר נערים לא הסכמנו להיות במושב השיתופי ליד אשקלון ומרדנו. רצינו שיחזירו אותנו לסוכנות היהודית. לאחר כשבוע, כשראינו שלא פותרים את הבעיה, "לקחנו את הרגליים" ועם טרמפים הגענו לתל אביב למשרדי הסוכנות. ביקשנו שיעבירו אותנו לקיבוצים שונים והחבורה התפרקה. אני הגעתי למשמר העמק לחברת נוער בשם "סלע", שם למדנו בערב ועבדנו בבוקר.