מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי חדד, נולדתי בשנת 1956 בבאר שבע, וכאן גדלתי.

כשבגרתי, עבדתי כנהג מכלית דלק על סמיטריילר, משאית ארוכה וגדולה. את הדלק הייתי מוביל לרצועת עזה לתחנות שם, כחלק שגרתי בעבודה. באותה תקופה לפני האינתיפאדה, אפשר היה להיכנס באופן חופשי לעזה, היינו מטיילים שם והולכים לים.

באחת הפעמים הובלתי דלק למחנה הפליטים "דיר אל בלח", נכנסתי לכביש הראשי, פתאום ראיתי לוויה של ערבי והמון אנשים מלווים אותו באמצע הכביש, הסתקרנתי ונסעתי אחריהם. לא עבר הרבה זמן, כשהייתי עוד אחריהם יצאו עוד ועוד לוויות. ואז נזכרתי שיומיים לפני כן, הייתה תאונה שבה משאית צבאית בצומת אשדוד נכנסה באוטובוס שמוביל עובדים מהרצועה לעבוד בישראל (אז הערבים יכלו להיכנס לישראל ולעבוד פה), באותה התאונה נהרגו 23 ערבים. הייתי כל יום נכנס לרצועה ומביא להם דלק 3 פעמים ביום, וכבר הייתי רגיל לראות לוויות שלהם. אבל מכיוון שהיו 23 לוויות באותו יום נכנסתי ללחץ ורציתי להסתובב ולצאת, אבל משום שזאת משאית ארוכה לא יכולתי לתמרן, ואז האנשים התחילו לבוא לכיוון שלי והיה לי ברור שזה כדי לפגוע בי, כי הם כעסו על התאונה כי חשבו שאני אולי בא לפגוע בהם. ואז באו מתוך ההמון 3 ערבים שאני כן מכיר, הוציאו אותי מהמשאית לפני שיהרגו אותי ולקחו אותי לבסיס צבאי בכפר דרום. הם הצילו אותי, לתמיד אזכור אותם!! בזכותם ניצלו חיי!

אחר כך בערב בבית ראיתי בחדשות את המשאית שלי עולה באש…

הזוית האישית

למדתי על סבא שלי דברים וסיפורים שלא ידעתי שקרו לו. ולמדתי דרך הסיפור שלו וחכמת החיים שלו, איך עלי להתנהל בחיי.