מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד בתל אביב בתחילת 1945 כבן זקונים להורים יוצאי פולין, שהגיעו לארץ כחלוצים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. יש לו אחות ואח.

 

זכרון הילדות הראשון שלי הוא ההפצצות של חיל האויר המצרי על תל אביב במלחמת העצמאות.

בחוסר מערכות התראה (כמו מכ"ם) המגלות את המטוסים בעודם בדרכם לעיר, האזעקות נשמעו בדרך כלל יחד עם הישמע הפיצוץ הראשון של הפצצות שהוטלו על העיר.

זכורה לי היטב פעם אחת שזיהיתי מטוס מצרי בשמיים, הזעקתי את אימי ויחד רצנו למקלט.

האזעקה נשמעה כאשר כבר היינו במקלט שהיה בחדר המדרגות של הבית הסמוך, שכן אנחנו גרנו בצריף ברחוב יוסף הנשיא פינת שיינקין, שלא היה בו מחסה ראוי.

באחת ההפצצות נפלה פצצה על הבית מולנו וגרמה לו נזק רב.

עובדה נוספת שזכורה לי היטב מתקופת מלחמת העצמאות, שבטיוליי עם אימי היא לימדה אותי לא ללכת במקומות שמהם רואים את המגדל של מסגד "חסן בק" ביפו מכיוון ששם ישבו צלפים ערבים וירו על כל מי שנחשף אליהם.

לאחר סיום מלחמת העצמאות חגגו את חג העצמאות עם מצעדים צבאים.

התחושה בצפייה במצעדים היתה של גאווה גדולה, שכן היה זה צבא ההגנה לישראל שהצליח להדוף את התקפות הערבים שהגיעו משבע מדינות ערב בהצהרה ובכוונה "לזרוק את היהודים לים".

אך בלחימה קשה ורבת הרוגים הצלחנו ואנחנו פה. המצעד בתל אביב עבר ברחוב אלנבי.

אנשים היו מגיעים מבעוד יום לתפוס מקום טוב שממנו אפשר יהיה לצפות במצעד.

למזלנו הרב, קרוב משפחה שלנו התגורר באלנבי פינת קינג ג'ורג' והיה לנו מקום כבוד על הגג של הבית, בין שתי הקומות.

 

כמה עובדות שימחישו את צורת החיים בתקופת ילדותי:

1. את החלב לא קנינו בחנות המכולת, הסופרמרקט כפי שמוכר היום לא היה קיים, היה חלבן שהיה מגיע בבוקר לפתח הבית עם כד גדול והיה מוזג חלב לבקבוקים שהכנו מבעוד יום.

2. מקרר חשמלי לא היה בנמצא ואת האוכל שמרנו בארגז קרח. את הקרח היינו קונים בבית חרושת לקרח שהיה ממוקם ברחוב קינג ג'ורג' בין רחוב אלנבי וגן מאיר.

3. בחורף היינו מחממים את הבית בתנור נפט. את הנפט היינו קונים ממוכר הנפט שהיה עובר ברחובות עם עגלה והיינו ממלאים מיכל שהיינו מביאים מהבית.

4. כשגרנו בצריף לא היו מים חמים בברזים. את המים חיממנו בעזרת פרימוס, שהינו מכשיר שעובד על נפט ושימש לבישול של סירים גדולים ולחימום מים לרחצה. אנחנו הילדים התרחצנו באמבטיית פח קטנה שנקראה פיילה. אגב היינו עושים שימוש חוזר במים שהתרחצנו בהם לצורך שטיפת הרצפות.

חוויה נוספת שהייתה לי כשהייתי בן חמש היא השלג שירד בתל אביב. אבא שלי בנה כעין מזחלת וגרר אותי על השלג במורד רחוב ג'ורג' אליוט שבו גרנו לאחר שעזבנו את הצריף ברחוב יוסף הנשיא.

בגיל 6 נכנסתי לכיתה א' כי לא היה מקום בגן עירוני. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי ביל"ו שבשדרות רוטשילד.

כבית ספר דתי, למדו בו רק בנים. הלימודים התחילו בשמונה בבוקר אבל היינו מגיעים בשבע וחצי כדי לקיים את תפילת השחרית לפני תחילת הלימודים. תכנית הלימודים הכילה את המקצועות הרגילים אך כללה גם תלמוד והרחבה של תורה ונביאים.

התלמוד (או הגמרא בארמית) הם ספרים המתארים את דיוני החכמים של התקופה שלאחר חורבן בית שני שישבו בבבל (עירק של היום) וביבנה. הדיונים היו על שאלות כיצד יש לנהוג בכל מיני מצבים, בכל תחומי החיים, על פי תורת ישראל, שלא פירטה את כל המצבים שאליהם יכול להיקלע אדם. התלמוד אינו פוסק כיצד לנהוג, אלא מתאר את הדיונים בשאלות. לימוד התלמוד מראה כיצד על יש כל נושא דעות שונות, ומלמד את הקורא לכבד את דעות האחר ואיך ניתן לנתח בעיות ולהגיע למסקנות.

את בר המצווה חגגנו באולם אירועים קטן ברחוב נחלת בנימין בתל אביב . את הכיבוד הכינו בני המשפחה וחברים של משפחתי. באירוע נשאתי דרשה והאורחים אמרו שאהיה נואם גדול, אבל אני לא …

המתנות שקיבלתי היו בעיקר ספרי קודש ואנציקלופדיות.

ההרגשה שלי הייתה שמיום זה אני בוגר. זה התבטא לא רק בהרגשה האישית אלא גם בקבלתי כבוגר שווה זכויות וחובות בתפילה. ספרו אותי כמי שיכול להשלים "מניין", צריך עשרה מתפללים בוגרים כדי לקיים תפילה בציבור , ואותי כבר ספרו. הייתי גם קורא בתורה בבית הכנסת.