מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק וינשטיין. אני נקרא על שם סבי שאף שמו היה יצחק וינשטיין. נולדתי בבית החולים בילינסון בעיר פתח תקווה חודשים ספורים לפני הקמת מדינת ישראל. מאז ילדותי גדלתי בבית הוריי, בית קרקע בכפר סבא. בבית היו שלושה חדרים ובכל הרחוב היו בסך הכל 12 מבנים. לא הייתה הפרדה לפי דת, חיינו כולנו רחוב מעורב. בילדותי נהגתי להיפגש עם חבריי באזור העירייה, במתחם התחנה המרכזית לפני פתיחתה ובחצרות הבתים אך מעולם לא חיינו קרובים אחד אל השני. השכונה הייתה המזרחית ביותר בכפר סבא והיו בה גידולים חקלאיים רבים וכן גידלו בעלי חיים למזון ולפרנסה.

שמותיהם של הוריי היו דב וזהבה. היו לי שתי אחיות ואח, לאח של קראו משה הוא היה השני, לשתי האחיות שלי קראו שולמית ויפה, שולמית הייתה הבכורה ויפה הייתה השלישית הכי גדולה. תעסוקתם של הוריי הייתה אפייה, המאפייה הייתה שייכת לאבי בעוד שאמי עזרה לו, מיקומה של המאפייה היה תחת ביתנו. מאז ומתמיד הוריי היו חרוצים, דואגים ואוהבים. אין זמן שאני לא זוכר שלא דאגו למשפחתנו. באותה תקופה הלבוש הנהוג היה של "אתא", לפיכך הוריי נראו סביר בהחלט.

הוריי

הארוחות שלנו היו מבוססות על ירקות והפירות שצמחו באותו הזמן, בשבתות הרבנו לאכול עוף, בקר ודגים ממולאים. לא היה לי מאכל אהוב בילדות, אהבתי לאכול לחם קלוי, סלט ירקות טרי וסטייקים, אף שהיו מאוד יקרים באותה התקופה. נהגנו לקנות את המצרכים שלנו בצרכניות ושווקים באותה תקופה. הצרכניות היו אז יותר גדולות מהמכולות והיה בהן מרחב יותר רחב של מצרכים. בתור ילד אני זוכר שעזרתי במאפייה של הוריי ובניקיונות, לעיתים גם הייתי בתפקיד של חלוקת הלחם.

בצעירותי למדתי בבית הספר אוסישקין, שם למדתי מלאכה, עבודות עץ וקרטון והכנת קלסרים וקלמרים. היחסים שלנו עם המורים היו טובים ונהגנו לכבד אחד את השני, היינו מקבלים אותם בתחילת השיעור עם גב זקוף וידיים מאחורי הגב. בזמני נהגנו לצאת לטיולים בעיקר בגני חיות ומוזיאונים, אך גם נלקחנו למכון המדע ויצמן. בתור מפגשים היינו נאספים בתנועת הנוער או ליד בית קפה. בתנועת הנוער היינו מעלים בעיות ודנים בהן כדי ליצור שיח. באותו זמן רק התחילו מסיבות הסלון, לכן לא נפגשנו הרבה במסיבות.

איך הכרתי את סבתא

הכרתי את סבתא באמצע שנות העשרים שלי, חבר ילדות הביא את ידידה שלו ושניהם הכירו בינינו. מערכת היחסים שלי ושל ילדיי התפתחה עם הזמן, אך, הייתה הבנה, כבוד הדדי וחברות משותפת. לאורך הדרך לימדנו אותם על משמעת ועל איך עובד העולם.

השירות הצבאי

כאשר התגייסתי לצבא, אני התקבלתי לחימוש שריון, למדתי במחלקת מסגרות וחרטות הודות לידע שלי מבית הספר המקצועי בו למדתי לפני כן. עברתי הכשרה בחיל החימוש כטכנאי צריח. למדנו על כל סוגי המתכות, על חוזקן ועל המכניקה הקשורה לכל אחד מהם באופן כללי.

בעת שירותי הצבאי

תפקידו העיקרי של טכנאי צריח הוא לטפל ולתחזק מערכות של חימוש וירי, חיל החימוש מלווה את כוחות הלחימה בין אם בכוחות שריון או בכוחות מתנעים. במלחמת ששת הימים נפצעתי בתאונת עבודה ברגלי הימנית ונשלחתי לבית החולים סורוקה, במסגרת עבודות לאחר המלחמה נפצעתי שנית מרסיס מתכת ואיבדתי את הראייה בעיני השמאלית.

הקורס ארך כשלושה חודשים וכעשרים ואחד חניכים הוכשרו במחזור שלי, אני ביניהם. לאחר ההכשרה, נשלחנו לבסיסים שונים והוצבנו ביחידות שונות.

הוריי, דב וזהבה

הזוית האישית

יפתח: למדתי הרבה מסבי לאורך ההכנה של העבודה ואני שמח על כך.

סבא יצחק: אני הרגשתי טוב מאוד, הרגשתי חופשי לדבר ולספר על עברי.