מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בתל אביב, בשנת 13.1.1947.

גרתי בכרם התימנים כיום קוראים למקום ההוא כרמלית. באותה התקופה היו מאורעות רבים ולרוב הערבים גרמו לכך. לאחר שנה (בשנת 1948) הוכרזה המדינה על ידי בן גוריון , ומיד לאחר מכן ארצות ערב תקפו אותנו.

בזמן המלחמה היו הרבה ערבים, שברחו לארצות ערב וכך התפנו הרבה כפרים של ערבים, שבאותה תקופה קראו לבתיהם של הערבים שברחו לאותו מקום "הרכוש הנטוש" אנחנו עברנו לגור באחד הבתים הנטושים בכפר שייח' מוניס, כיום זה נמצאת שם אוניברסיטת תל אביב יפו.

בשנת 1956 כשהייתי בן 9, לא הייתה שום בנייה בארץ, חוץ מהכפרים. באזור רמת אביב הכל היה דיונות היו מיקשות אבטיחים ומלונים. שייח' מוניס השתרע עד לחוף הים של תל-ברוך מעבר לכביש חיפה. היה שם מבנה ערבי, שקראו לו בית ארמון זאת הייתה אחוזה ובחצר הייתה בריכת השקיה,בה התרחצו ילדים מהשכונה ,אף על פי זה שזאת לא הייתה בריכת רחצה.

מצפון לשכונה היו פרדסים עד לתל-ברוך הישנה. בשטח שפנה לפרדסים מהחווה החקלאית, היינו הולכים לפעמים לקטוף ירקות. ממזרח התחילו לבנות את הדר יוסף הישנה, מצד דרום עד לירקון היו שדות גדולים ורחבים וגם גני התערוכה עדיין לא היו קיימים והייתה צמחייה ופרחים מסביב לכל השכונה. לפעמים הייתי הולך עם חברי לאחר גשמים, לביצות והיינו הולכים לקטוף משם פרחים, לרוב נרקיסים. בירקון היו לפעמים שיטפונות שעשו נזקים .

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי בשייח מוניס, לא אהבתי ללמוד בבית ספר זה. לאחר מכן בסוף כיתה ה' עברתי לבית ספר- מעון עירוני של עיריית תל אביב יפו, בהדר רמתיים, כיום מקום זה נקרא הוד השרון, למדתי בבית ספר זה עד כיתה ח', בשעות החופשיות הכיתה הייתה הולכת לקבוצה שהיא משתייכת אליה ועושים עבודות חקלאות בפנימייה ובכפר לדוגמא היינו מטפלים במדשאות שטח, שהיינו זורעים בו בוטנים וכל מיני ירקות. 

בשלב מסוים הייתי אחראי על הסוסה וסייח שהיה לנו בפנימייה, היינו הולכים בקיץ בזמננו החופשי לבריכת רמת השבים מ 4-5 אחה"צ היה לנו זמן איכות לקריאה ולמשחקים, לרוב שיחקתי עם חברי ועם המדריך הראשי שחמט. במשך הזמן הייתי אלוף הפנימייה בתחרויות וקיבלתי תעודות והמקצועות שלמדנו בפנימייה הם חשבון, כישורי-שפה, גאוגרפיה, היסטוריה, מולדת ותנ"ך לאחר זמן מה שהייתי חניך בפנימייה התחלתי לשמש כמחליף מדריך בקבוצות הכי קטנות בשבתות.

טיילנו טיולים רגליים מסביב להוד השרון [למשל למבצר אנטיפטרוס [שכיום זה ראש העין] תלמונד, לכפר הבפטיסטים ליד פתח תקווה].

בסוף כל שנה בפנימייה היינו הולכים לטיולים ארוכים [למשל לגליל העליון והתחתון לנגב] בכיתה ז' בחופש הגדול יצאנו לקמפינג של 7 ימים, ביער אחוזה שבחיפה והקמנו אוהלים וכל מיני מתקני שדה [למשל שולחן ספסלים כיסאות ועוד] ושם אני זכיתי בחניך מצטיין, קיבלתי תעודה ואלבום תמונות של כל התמונות שצולמו בקמפינג.

בכיתה ח' התחילו ליזום מעבר של הילדים למקומות אחרים ואני נרשמתי לבית הספר החקלאי מאיר שפיה.

באותו סוף שנה, בחופש הגדול, יצאנו לעזור בעבודה חקלאית בקיבוץ עין השופט. בעין השופט מצאנו חן בעיני האחראים בתרומה שתרמנו למשק ורצו להקים מאיתנו חברת נוער בקיבוץ, אולם אנו היינו רשומים לעבור כבר למקומות אחרים ולא רצינו לעשות את מבוקשם.

התחילה שנת הלימודים ועברתי לבית הספר החקלאי מאיר שפיה, לאחר שעות הלימודים עבדתי תקופה בגן הירק ולאחר עבודה בגן הירק התחלתי לעבוד ברפת וחלבתי פרות וגם האכלתי אותן, עד מהרה הפכתי לאחראי הרפת .

שנתיים לאחר מכן, בכיתה י', חזרתי הביתה והתרגשתי לחזור הביתה לאחר כל השנים שלא הייתי בבית. בסביבת הבית עבדתי בעבודות מזדמנות וב-3 חודשים האחרונים עבדתי בגני התערוכה עם פסל שקראו לו רברס, הכנו פסלים לעדלאידע ונהניתי בזמן זה מאוד.

בהמשך, התגייסתי לצה"ל לחיל הקשר, עשיתי טירונות בה"ד שבע , בצריפין. לאחר הטירונות עברתי לפיקוד דרום בבאר שבע ולאחר תקופה מסוימת, עברתי לגוש אילת במצודה. מצאתי את עצמי במלחמת ששת הימים בגוש אילת, ומשם יצאנו לסיני בעקבות יחידות לאסוף שלל [מהמצרים שהשאירו בשטח למשל כלי נשק] .

עשיתי השתלמות בדואר ישראל ועבדתי כקוולר ולאחר מכן הלכתי לעבוד בחברת שלמה שפס ובניו חברה זאת עובדת עם חברת חשמל עד להיום. בשנת 1970 הקמתי את תחנת הכח רידינג ועבדתי בה עד לשנת 1971.

אשתי – דינה

בשנת 1950 למשה ויוכבד איזדי נולדה ילדה שקראו לה מינה, היא עלה לארץ עם משפחתה בגיל חצי שנה. לאחר שעלו לארץ ישראל הם שוכנו במעברת הקסטל, לאחר מספר שנים הם עברו לעפולה עילית. לאחר מכן הם עברו לגור בתל אביב ברחוב דגניה בשכונת שבזי שזה כיום שכונת נווה צדק ולאחר מספר שנים מינה החליטה לשנות את שמה לדינה כשהייתה בת 17 . כשדינה הייתה בת 18 היא הכירה אותי כשהייתי בן 21.

יצאתי עם דינה כ-3 שנים ולאחר מכן התחתנו,

לאחר מכן עבדתי באשכול שבאשדוד בשנת 1971 וגרנו בשייח מוניס, ואז נולד ניר בשנת 1971 , בשנת 1972 נולדה שרה [שרית] . משנת 1972 עד לשנת 1977 עבדנו בתחנת הכח ובשנת 1976 נולד שי [ישי] . בשנת 1978 הקמנו את תחנת הכח בחדרה.

ניר ושרה למדו בית ספר אילנות ברמת אביב ושי היה במעון ברמת אביב עד שבשנת 1980 עברנו לשכונת הדר יוסף, לרחוב יד המעביר. שרה וניר הלכו ללמוד בבי"ס דוד ילין ושי הלך לגן טרום חובה של עיריית תל אביב יפו בשנת 1982 דינה חלתה בסרטן, כשהייתה בהיריון, למזלה הצליחו לגלות זאת בשלב מוקדם והיו צריכים להוציא לה את השחלות והרחם בדיוק כשהייתה בהיריון.

לאחר סיום הלימודים בדוד ילין ניר המשיך ללמוד בליידי דיוויס ושרה הלכה ללמוד בבית ספר שבח. ניר היה במגמת דפוס ושרה הייתה במגמת טיפול בגיל הרך ושי היה בדוד ילין . במקביל הקמתי את תחנת הכח באשקלון 1985 עד לשנת 1990 לאחר מכן חזרנו להקים עוד תחנת כח בחדרה, משנת 1990 עד שנת 1995 ובשנת 1995 חזרנו לאשקלון והקמנו שם תחנת כח נוספת עד לשנת 2000 ובהמשך עברנו להקים את אינטל בקרית גת ולאחר מכן עבדתי במפעלי ים המלח, בתור מנהל עבודה בחברת שלמה שפס ובניו עד לשנת 2006. אנו ממשיכים לעבוד באחזקה של תחנות אשדוד ואשקלון עד לעצם היום הזה. במקביל בשנת 2004 שרה ילדה אותי (סער) והייתה שמחה גדולה גרנו ליד סבא וסבתא עד שבשנת 2010 עברנו בית לדרום העיר לקריית שלום לרחוב צונזר מספר בית 20 בשנת 2010 שרה ילדה את אחותי הקטנה מיכל והייתה שמחה גדולה ובאנו לבקר את סבא וסבתא מדי שבוע בשבוע.

העשרה:

כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון.(ויקיפדיה) 

 תשע"ה  2015